במהלך החודשים הקרובים, משרד האוצר האמריקאי יכתוב תקנות חדשות למסחר בעתיקות שיסירו חלק מהסודיות המסורתית בנוגע לבעלות ומוצא של חפצים שנרכשו ונמכרו, וסביר להניח כי כללים דומים יורחבו בשנה הקרובה. הכוונה היא להתמודד עם הלבנת הון, שהממשלה זיהתה הן בעתיקות והן בסחר באמנות.
בדצמבר האחרון הצביע הקונגרס לכלול סוחרי עתיקות כמוסדות פיננסיים שפעילותם צריכה להיות מוסדרת על פי חוק סודיות הבנק - חוק משנת 1970 שכבר הורחב בזמנים אחרים כך שיכלול בתי קזינו, מוסדות צ'קים וחנויות משכנתאות.
סחר העתיקות בארה"ב "הפך לתחום מדאיג", לדברי עורך הדין של עריית ניו יורק, מייקל מק'קולו, "מכיוון שעלו מספר מקרים שבהם נמצאו עתיקות גנובות בארה"ב". הוא הוסיף כי חלק מהמקורות המקוריים לאובייקטים אלה היו "בעייתיים", כמו ממשלות זרות ואפילו קבוצת הטרור דאעש. "יש הרבה דמויות מפוקפקות שפועלות מחוץ למקומות שבהם אין מספיק רגולציה".
משרד האוצר, באמצעות רשת האכיפה של פשעים פיננסיים (FinCEN), נמצא כעת בתהליך של בקשת הערות מצד המעורבים בסחר העתיקות לגבי סוג התקנות שיש להחיל. בין השאלות שעליהן FinCEN מבקש תגובות הוא הסף הכספי שאמור להיות כפוף לרגולציה - האם הוא יעלה על יותר מ-10,000 דולר, שהוא הסכום שאומץ בבריטניה, או 100,000 $, למשל - ואם זהות הבעלים הסופי צריך להתגלות.
אין זה נדיר כי חפצים נרכשים על ידי יועצים מטעם לקוחות, למשל, אך מיהם אותם לקוחות (נאמנות? ממשלה זרה או תאגיד באחריות מוגבלת) עלולים להיות לא ידועים לסוחר העתיקות.
חלק בענף העתיקות העלו חששות לגבי מעורפלות בחוק איסור הלבנת הון משנת 2020 והתקנות שיוחלו. "הקונגרס העביר חוק מבלי לציין את היקף הבעיה שהוא מנסה לפתור", אומר פיטר טומפה, עורך דין בוושינגטון הבירה, המייצג כמה ארגוני סוחרים נומיסמטים, שחלקם מוכרים מטבעות עתיקים. "המונח 'עתיקות' עצמו אינו מוגדר בחוק. עתיקות שונות מעתיקות, כך שהבעיה עשויה להיות גדולה מאוד או קטנה מאוד, תלוי עם מי אנחנו מדברים". הוא גם הביע אי נוחות היכן לאחסן מידע על קונים בודדים על ידי סוחרים ועם אילו סוכנויות ממשלתיות הוא ישותף. "אתה לא רוצה להפחיד קונים".
לדברי הרשויות, הפחתת הסודיות היא המטרה הסופית של החוק החדש, הקורא גם ל-FinCEN לחקור את הצורך בהסדרת סחר באמנות. אין ספק משני הצדדים כי כללים חדשים לחשיפת זהות רוכשי האמנות ומקורות כספם וחפציהם מגיעים.
"אני אומרת ללקוחות שאינם רוצים לספק מידע רב, שרוצים להיות יותר פרטיים, שהם יצטרכו להרגיש בנוח עם זה", אומרת דיאנה וירביצקי, שותפה במשרד עורכי הדין ווית'ר בניו יורק. "זה יהפוך לפרוטוקול רגיל".