בחורף הקרוב יוכלו המבקרים ב-Bass Museum לשבת על רצפת הגלריה, לפרוט על גיטרות או לשיר אל הקירות ותוך כדי לשמור על קצב פעימות המטרונום שיתמזג עם זוג נעליים בלויות. ההתערבויות האינטראקטיביות, הפיסוליות והקוליות של נעמה צבר, האמנית הקונספטואלית מניו יורק, ילידת ישראל, הן המשך לגישתה הייחודית לביקורת מוסדית.
צבר תמיד מחפשת דרכים חדשות להגביר את המודעות והסקרנות אצל הצופים, כך שהם מתחילים לחוש באנרגיות שהם בדרך כלל לא היו קולטים. על ידי חיתוך בקירות הגלריה וציודם בחיישנים, מיקרופונים, מיתרים ורמקולים, היא מעלה את התפקוד האופייני של הקובייה הלבנה כמרחב להתבוננות ויזואלית פסיבית.
עבור האמנית, התערבויות כאלה דוחפות ומרחיבות את הגבולות של האופן שבו יצירת אמנות וחלל אמנות צריכים לתפקד.
העבודה החדשה שלך לתערוכה הזו, כוללת זוג נעליים שלבשת במשך כמעט שנתיים משולבות במטרונום. איך היצירה הזו התפתחה במהלך הקורונה, כשכולנו הפכנו מודעים היטב לחלוף הזמן הבלתי פוסק והנזיל?
"אני חושבת על נעליים, כמו בגדים, כעל משהו שאנחנו מסתובבים בו בעולם וחיים את חיינו. כל כך הרבה פעמים יש לך את הנעליים שלך שאתה נועל כל יום - זה אחד מאותם חפצים תועלתניים, ללא מחשבה, ודרך המשקל של הגוף שלנו והדרך בה אנו נעים לאורך זמן, אנו מפסלים את החפץ הזה בצורה מאוד ספציפית. הנעליים הן סוג של אנדרדוג, אבל הן כל כך בסיסיות. זה מתחבר להרבה מהדברים שמעניינים אותי, מהעבודות המוקדמות מאוד עם gaffer tape, ניסיתי להאיר על החומר הזה, שלעתים קרובות מסתתר, להופיע מחדש.
רציתי להתמקד בנעליים כי אני עוברת שנים מחיי עם זוג נעליים אחד - הן מקיפות כל כך הרבה מהווייתי. זו עבודה שנוצרה במהלך הקורונה והיא בהחלט קשורה להאטת הזמן ולרגע הזה של פרספקטיבה על הזמן שחלף.
בדרך כלל אנחנו לא באמת יכולים לחשוב על תנועת הזמן, במיוחד במקום כמו ניו יורק. אבל לרגע אחד שם, היה לכולנו הרבה זמן לחשוב על תנועת הזמן. המטרונום הוא אובייקט שממש התעניינתי בו עוד לפני הקורונה, כשעבדתי על פרויקט ה-High Line בניו יורק, הממזג בין מטרונום לבסיס אבן. המטרונום הוא שומר הזמן, אז זה היה למזג אותו לתוך חפץ שהוא יומן של זמן מסוים וגוף מסוים".
יש חוט מקשר בעבודה שלך ברצון למשוך תשומת לב לדברים שמתעלמים מהם, כמו העבודה השקטה של הנעליים, קצוות חדרים או החללים שמאחורי קירות הגלריה. האם חשוב לך שהצופים יבינו את הביקורות הפוליטיות והמוסדיות הגלומות באותן יצירות כשהם מתקשרים איתן?
"מה שהצופים לוקחים מהיצירות שלי הוא אף פעם לא משהו שאני יכולה לשלוט בו באופן מלא. אז אם הצופה מוצא את עצמו על הרצפה מנגן על יצירות שבורות שהיו פעם גיטרה ומתאים את גופו אליהם, גם אם הוא לא מבין זאת בצורה רעיונית או אינטלקטואלית, הוא כבר עוסק בפעולה שחותרת תחת הצפייה המסורתית מהאומנות ומקומה בתוך המוזיאון, או אפילו רק על המקום של כלי הנגינה בהיסטוריה של הרוקנ'רול.
יש משחק וכיף בתוך אינטראקטיביות, אני חושבת שזה מה שמסקרן אותנו ושומר על תשומת הלב שלנו. אבל כמי שלוקח חלק בעבודה, אתה שם את הגוף והחוויה שלך במקום שחושב מחדש על מה שהמוזיאון עושה, מה המקום שלו ומה המקום שלך, ועל הגבולות ששמים סביב יצירות. זה גם קשור לחוויה החושית שלעתים קרובות כל כך מוגבלת רק לחוש החזותי. אז החוויה למעשה תהיה קרובה יותר לאופן שבו אנו חווים את החיים, ואני חושבת שזה פוליטי".
המבקרים מוזמנים לנגן על הגיטרות השבורות ב-Melodies of Certain Damage (אופוס 3), 2018, ו"לערער על הצפייה המסורתית ועל מקום האמנות", אומרת צבר.
צילום: אייל עגיבייב; באדיבות CCA תל אביב
מה ישמעו המבקרים ב-Bass כשהם מקיימים אינטראקציה עם יצירות ההיפוך?
"יש חמש עבודות היפוך במופע. אחד מהם הוא כלי מיתר הפוך, אז לא ניתן לראות את המיתרים, אבל אפשר לנגן בהם. חדר נוסף הוא תא שירה, כמעט כמו תא וידוי המוטבע בקיר שאפשר לשיר לתוכו והוא קולט את הקול ומגביר אותו בחלל. שלוש העבודות האחרות בסדרה מופעלות באמצעות חיישני תנועה, כשחודרים לקיר יש צליל שיוצא החוצה. זה סוג של אוצר מילים, ולכל יצירה יש את הקול שלה. אחת מהן היא הקלטה שעשיתי בקיץ כאשר הציקדות עלו מעל לפני הקרקע. כמות אדירה הזאת של ציקדות, החיות המדהימות האלה, שחיות מתחת לאדמה במשך 17 שנים ואז עולות לקרקע - משהו שתמיד קיים אבל לא רואים אותו עד שהוא צץ מחדש.
הסאונד השני, הצליל השולט של הקטעים, הוא קובץ ערוך שהקלטתי באולפן עם שלוש זמרות. הקול הנשי המלודי היה כמעט כמו סוס טרויאני מבחינה היסטורית. לאורך ההיסטוריה של המוזיקה, לא בכל מוזיקה אבל במוזיקה המערבית בהחלט, כמה נשים הצליחו לקבל את פלטפורמת הביטוי הזו מתחת לשמיכת היופי והלחן, שהיא כמו תקלה בסדר הפטריארכלי. אני ממש מתעניינת ברגע הזה. אז הצליל שיוצא מהיפוך חיישן התנועה הוא החיבור הזה בין הציקדות לקולות הנשיים המעובדים האלה.
• נעמה צבר: Perimeters, Bass Museum of Art, מיאמי ביץ', עד 17 באפריל 2022