איך מתבטאת הקוויריות באמנות שלו
"זה לא להרים שלט ולומר 'זכויות הומואים' - אני לא מחשיב את האמנות הזו לקווירית, אני מוצא את זה כאמנות פוליטית פשוטה, אקטיביזם. אמנות קווירית בשבילי היא תמיד על העמדת פנים, ועבודה דרך צללים ונרטיבים אחרים. גדלתי על סרטים סטרייטים לגמרי, החוויה היחידה שיכולתי לחוות בה את עצמי מיוצגת במיינסטרים בהוליווד הייתה להכניס את עצמי באופן מוזר לסצנה הטרוסקסואלית על המסך הגדול. הדור שלי גדל וחי את תרבות המיינסטרים דרך עדשה מעוותת, דרך מעין מבט מהצד - בוודאי שהדורות הקודמים אפילו יותר. וכך לדעתי נולדה עמדה אירונית שאינה בטלה מפוליטיקה. הכול מדבר על משהו דרך פלטפורמה אחרת או דרך היסטוריה אחרת".
Fiorucci Made Me Hardcore של מארק לקי (1999)
תצוגה: O' Magic Power of Bleakness, Tate Britain, לונדון, 2020
הסרטים של מארק לקי
"אני חושב שהסרטים שלו תמיד עשירים, מתוחכמים, מעוררים ויזואלית ועמוקים, והם תמיד משאירים אותך עם התחושה שאתה רוצה עוד. כשרואים את אחד הסרטים שלו מקבלים יותר ממה שהשקעו בהם".
Patisseries and Confections מאת פבלו ברונשטיין (2020-21).
© פבלו ברונשטיין
האוסף שלו של מקלות סוכר עתיקים
"העובדה שהם נראים כמו חפצים פאליים מושלמים כאלה עם העיטורים המשובצים עליהם מונעת ממני להתנגד. יכולתי פשוט לקנות את הדברים האלה שוב ושוב. אבל עכשיו אני מנסה להתנהג כמו אספן אנין ורציני יותר, לקנות דברים שאין לי. אני רוצה לפרסם גם ספר עליהם, אני רק צריך למצוא מישהו עם 20,000 פאונד פנויים".
Erecting of the Paternoster Square Column מאת פבלו ברונשטיין (2008).
באדיבות טייט
סדרת העבודות שלו על הפיתוח מחדש של Paternoster Square בלונדון, שנגעה בג'נטריפיקציה, היסטוריה ושיטות בנייה פוסט-מודרניות
"הכיכר הפכה לסוג כזה של שדה קרב בין האופן שבו אתה מגדיר מחדש את המרחב הציבורי, או המרחב הציבורי למחצה, באזור רגיש מבחינה היסטורית. המרחב מרגיש יותר פומבי, וזה בחלקו הקלסיציזם שמשתמשים בו. יכולתי לצלם שם כל מה שרציתי, רק שהיו שם לוחות עצומים שאף אחד לא התעניין בהם. אבל עכשיו אתה מנסה לצלם שם ומאבטחים באים בריצה. אז ברור שזה שטח פחות ציבורי, למרות העובדה שהמרחב משתמש בעומס שלם בשפה של פיאצות ופתיחות ומרחב פנוי, שהוא כמובן שקרי לחלוטין במונחים אמיתיים. המרחב מציג את עצמו באמצעות שימוש חכם בישן ובחדש. כשאני אומר שימוש חכם, אני לא מתכוון לביצוע טוב במיוחד - אני חושב שזה די מגעיל, אבל זה טוב, כי רוב האנשים לא יכולים לקרוא שרטוטים אדריכליים ולא יודעים לקרוא תוכניות. לדוגמה, הרבה אנשים לא יכולים להבין את חזית המבנה, והם יחשבו שהוא נראה ישן, כי יש לו חלון כנף שיוצר לפני שלוש שנים שדבוק אליו".
• Pablo Bronstein: Hell in its Heyday, מוזיאון סר ג'ון סואן, לונדון, עד 2 בינואר 2022