בקיץ 2020, במהלך שהות ממושכת בבית אמה בצרפת, האמנית קמיל הנרו לקחה על עצמה את מה שרבים מאיתנו עשו בימים הראשונים של מגיפת הקורונה: היא החליטה לעשות סדר.
תוך כדי ארגון מחדש ופירוק אוסף הספרים העצום של אמה, היא נתקלה בכמה ספרים על נימוסים, שהפכו לנבט שצמח לתוך גוף העבודות שלה "עשה ואל תעשה", מבחר מהם ניתן לראות בדוכן של Hauser & Wirth, המוקדש אך ורק לעבודתה. (בין נושאי ההשראה היתה הכותרת המקסימה Don’t: A Manual of Mistakes and Improprieties More or Less Prevalent in Conduct and Speech. - אל תעשה: מדריך לטעויות ופגמים שרווחים פחות או יותר בהתנהגות ובדיבור.)
במקום לזרוק את הספרים המיושנים לכאורה, היא בחרה לחקור מדוע היא כל כך ביקורתית כלפיהם. "אני אוהבת את האמביוולנטיות של נימוסים - שזה גם קול סמכותי שמשבש, חונק לפעמים, אבל אולי גם מדריך לגישה למנהגים ולהתנהגויות של אנשים אחרים", אומרת הנרו. בתקופה שבה רבים התמקדו בטיפול עצמי, היא החלה לחשוב על הספרים "כעל מעין כלי ללמוד כיצד לעסוק ולחיות עם אחרים בצורה פחות ממוקדת עצמית".
הדוכן שלה כולל גם ציורים מהסדרה שלה ""Biting the Hand that Feed ו- "System of "Attachment לדבריה נבעו מ"מצב מסוים של חוסר שביעות רצון מהסמכות ומהאסטרטגיות שאנו מפתחים כדי להתמודד עם הסמכות". אבל יש יותר מרוח המאבק ביצירה. במהלך המגיפה שברה הנרו את פרק כף היד ולא הצליחה לצייר או לרשום במהלך תהליך ההחלמה של שישה חודשים.
"אזור הפעולה שלי התכווץ לשולחן העבודה של המחשב, ועבדתי הרבה עם פלטות גרפיות ו-Apple Pencil, וצילמתי צילומי מסך", היא אומרת. "היה בי הרבה תסכול על הכלים האלה בהתחלה, בגלל שלא יכולתי לעבוד עם נייר ממשי, משיכות מכחול ותנועה ידנית. הרבה מהעבודות בדוכן שלי ב- Frieze לוס אנג'לס נושאות את השמחה של החלמה - היכולת לגרום לתנועה להתרחש שוב".