המוזיאון הבריטי בלונדון הוא האחרון בשורה הולכת ומתארכת של מוסדות תרבות גדולים להסיר מקירותיהם כל התייחסות למשפחת סאקלר - המשפחה הפילנתרופית הקשורה כעת באופן ישיר למגיפת האופיואידים בארה"ב.
בני המשפחה ייצרו ושיווקו באגרסיביות את משכך הכאבים הממכר אוקסיקונטין. עוד לפני שהסכנות של הסם האופיואידי נודעו במלואן, משפחת סאקלר עלתה לגדולה כפטרונים נדיבים של אמנויות ומוסדות חינוך משני צדי האוקיינוס האטלנטי. אותם מוזיאונים ואוניברסיטאות ממהרים כעת להתכחש לשם המשפחה.
בחודש פברואר, הודיע מוזיאון הטייט כי יסיר התייחסויות לפילנתרופיה של סאקלר משני המוזיאונים בלונדון. המהלך הזה בא בעקבות גלריות הסרפנטיין בלונדון ומוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, שהורידו את השם סאקלר מהבניינים שלהם בחודשים ינואר ודצמבר בהתאמה. מוזיאון הלובר בפריז מחק את ההתייחסויות לתרומות המשפחה ביולי 2019, החלטה שהוא ייחס לפקיעת הסכם זכויות שמות ל-20 שנה.
מוקדם יותר החודש, הושגה פשרה משפטית של 6 מיליארד דולר בין חברת Purdue Pharma שבבעלות סאקלר לבין קונסורציום של מדינות בארה"ב שיפתרו את שלל התביעות האזרחיות שהוגשו נגד המשפחה בגין תפקידה במשבר האופיואידים. (בני הזוג סאקלר מכחישים כל עוול בכפם.) תנאי ההסדר החדש יאפשרו למוזיאונים שלקחו כספים של סקלר להסיר את שם המשפחה ממתקנים פיזיים, תוכניות, מלגות והקדשות ללא קנס, בתנאי שהם ימסרו הודעה סודית של 45 יום ולא יעברו "לזלזול בסאקלר". ההסדר ממתין לאישור סופי על ידי שופט ובית המשפט לערעורים בארה"ב.
למרות שהטייט, ה-Met ועוד כמה מוזיאונים הצהירו ב-2019 שהם לא יקבלו מתנות נוספות מהסאקלרים, לוחות ושלטים המסמנים את התרומות ההיסטוריות של המשפחה נשארו על כנן - עד עכשיו.
"מקרה סאקלר הוא אבן דרך מרכזית בהיסטוריה של הפילנתרופיה התרבותית האמריקאית", אומר בנג'מין סוסקיס, עמית מחקר בכיר במרכז לעמותות ופילנתרופיה במכון העירוני בוושינגטון הבירה. "יש עוצמה סמלית אמיתית להוצאת השם שלהם מהקיר של מקומות כמו מוזיאון הטייט והמט".
עדיין ניתן לראות את השם סאקלר במוזיאונים, כולל המוזיאון הלאומי לאמנות אסייתית של הסמיתסוניאן ומוזיאוני האמנות של הרווארד בארה"ב, ומוזיאון ויקטוריה ואלברט (שם הייתה תרזה סאקלר נאמנה בין 2011 ל-2019) בבריטניה.
סיפור אזהרה
כעת, שערוריית סאקלר המתמשכת מעלה שאלות דוחקות עבור מוזיאונים עתירי מזומנים לגבי עתיד גיוס התרומות. "הסאקלרים היו יוצאי דופן בכמות הכסף שהם היו מוכנים לתת למוסדות ובחוסר הביקורת שהוטלה עליהם במונחים של איך והיכן הם עשו את כספם", אומר סוסקיס. הקשר שלהם עם מוזיאונים מובילים הפך כעת לסיפור אזהרה במגזר, הוא אומר. "מוסדות תרבות נאלצים לחשוב הרבה יותר בזהירות ממי הם מקבלים כסף, ואיך זה קשור לערכים שהם דוגלים בהם".
כאשר תורם עשיר מסכים לתמוך במוסד בתמורה לזכויות שמות, עורכי הדין עורכים יותר ויותר חוזים עם "סעיפים מוסריים" מנוסחים בקפידה. סעיפים כאלה "מאפשרים למוסד להגן על עצמו במקרה של נפילת תורם ממעמדו", אומרת טרי לין הלג, פרופסור למשפטים המתמחה בארגונים ללא מטרות רווח בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת A&M בטקסס.
זוהי תופעה חדשה יחסית - ומתפתחת במהירות -. "סעיפים מוסריים הופכים הרבה יותר תכופים", אומרת הלג. "לפני חמישים שנה, אפילו לא עלה בראשם של מוסדות לכלול אותם".
לדברי סוסקיס, השינוי נובע בחלקו מפעילות גוברת של קהילת האמנים. "אמנים עובדים יותר ויותר יחד כדי להתעקש שיהיו להם מקום ליד השולחן בשיקולים של מדיניות התורמים", הוא אומר. "הם דוחפים מוסדות לחשוב מחדש על זכויות השם".
האמן נאן גולדין, מכור לשעבר לאוקסיקונטין, הוביל במיוחד את הקמפיין נגד החסות התרבותית של משפחת סאקלר. במכתב שיזם בנובמבר האחרון, יותר מ-70 אמנים, כולל קארה ווקר ואיי וויוויי, קראו לדירקטוריון ה-Met להסיר את שם המשפחה מקירותיו.
משפחת סאקלר הם לא הפילנתרופים היחידים שנפגעו בשערורייה שהביאה ביקורת על המוזיאונים שהם תומכים בהם. ביוני האחרון, ליאון בלאק התפטר מתפקידו כיו"ר המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק לאחר שהתגלה הקשר המקצועי הקרוב שלו עם עבריין המין המורשע ג'פרי אפשטיין. וב-2015 הסמיתסוניאן ביקש - ללא הצלחה - להסתיר תרומה של 716,000 דולר מהקומיקאי ביל קוסבי, שהואשם באונס ותקיפה מינית של עשרות נשים (הרשעתו של קוסבי ב-2018 בוטלה בשנה שעברה).
"הייתה הצטברות של סיפורים על דמויות מרכזיות שנפלו ממעמדם, מה שהוביל את המוסדות לחשוב מחדש כיצד הם מנהלים הסכמי תרומות בעתיד", אומרת הלג.
עם זאת, סעיפי מוסר אינם נוהגים עדיין.
שבוע לפני שג'ף בזוס טס לחלל על רקטה החדשה שלו New Shepard ביולי האחרון, הודיע מכון הסמיתסוניאן על תרומתו של מייסד אמזון המיליארדר בסך 200 מיליון דולר למוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון הבירה - התרומה הגדולה ביותר שהוענקה אי פעם למוסד במימון פדרלי מאז שהוא הוקם בשנת 1846.
למרות שהמורכבויות המשפטיות של מתן שמות לתרומות נשמרות בדרך כלל פרטיות, תנאי ההסכם של בזוס עם הסמיתסוניאן פורסמו לתקשורת האמריקאית בפברואר תחת בקשה לרישומים ציבוריים. שמו של בזוס יינתן לבניין חינוך חדש בשווי 130 מיליון דולר ויוצג במספר מקומות נוספים ברחבי המוזיאון, כולל חרוט בפסל זכוכית שיתלה מהתקרה.
באופן משמעותי, החוזה אינו כולל סעיף של הפרת מוסר, כלומר זכויות השם שלו יהיו מוגנות משפטית למשך 50 שנה - ללא קשר לשאלה אם אמזון תהיה שקועה בשערורייה תאגידית.
תורמים במושב הנהג
"אני מניח שג'ף בזוס נותן כל כך הרבה כסף ויש לו כל כך הרבה מינוף ויש לו עורכי דין כל כך טובים ואגרסיביים שהוא יכול להתעקש שלא ייכללו סעיפי מוסר", אומר ג'פרי טננבאום, עו"ד ללא מטרות רווח ושותף מנהל ב- Tenenbaum Law Group בוושינגטון הבירה. "התורם בדרך כלל יושב במושב הנהג במצב כזה".
האדם השני בעושרו בעולם מפעיל את השפעתו כדי להגדיר את תנאי זכויות השם שלו, אומר טננבאום. "הניחוש שלי הוא שאם בזוס יסכים אי פעם לסעיף מוסר, זה היה מורכב מאוד", הוא אומר. "אז הוא יצטרך להיות אשם בהתנהגות הגרועה מהסוג הגרוע ביותר. והיה צריך להוכיח שזה התרחש בניגוד להאשמה בלבד".
מקרה בזוס מצביע על בעיה גדולה יותר עבור מוזיאונים. "ליצור סעיף מוסר, קל יותר לומר מאשר לעשות", אומר הלג. "הטריגר של מתי מותר למוזיאון להתנתק מהתורם הוא באמת חשוב. אני אשתמש בביל קוסבי כדוגמה: אתה לא בהכרח רוצה להמתין עד שתהיה הרשעה בפשע לכאורה לפני שתוכל להתנתק ממנו".
אבל מוזיאונים חייבים להגיע לאיזון עדין במשא ומתן עם תורמים פוטנציאליים בעלי כיסים עמוקים. "במספר רב של הזדמנויות, ראינו האשמות ראשוניות נגד דמות בעלת פרופיל גבוה מתגלות כשגויות", אומרת הלג. "אז מנקודת מבטו של תורם, הם לא בהכרח רוצים שמוזיאון יוכל לפעול כתגובה מזועזעת לדיווח חדשותי ראשוני".
"לנסות לעצב סעיפי מוסר שמספקים גם את הארגון וגם את התורם - אני חושבת שזה הופך למשימה קשה יותר ויותר", היא אומרת.
יתרה מכך, על רקע של טרנדים כמו תרבות ביטול בטלפון, מוסדות רבים מסתמכים יותר ויותר על רצונם הטוב של העשירים. לעסקה של מתנות במזומן תמורת זכויות שמות "יש מסורת ארוכה במיוחד באמריקה", אומר סוסקיס. "אבל חלה עלייה דרמטית בעשורים האחרונים".
סביר להניח שהנוהג יגדל רק בגלל העומס הכספי המופעל על מוזיאונים על ידי הקורונה. "אחרי המגיפה, מתנות בתמורה לשמות הן פוטנציאליות וחיוניות אפילו יותר למוזיאונים, אפילו כשהן מתמודדות עם האופי המשתנה של סעיפי המוסר", הוא אומר. "המתח הזה עדיין לא הסתדר מעצמו".