"אמנות – ניצחון הרוח"

זו השנה העשירית שבה מתקיימת ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עצרת למען החיים של עמותת 'אביב לניצולי השואה'. השנה הנושא שנבחר היה "אמנות – ניצחון הרוח", במסגרתו מוצגות עבודותיהם וסיפורם של שלושה ניצולי שואה שבחרו בדרך זו.

אוולין כץ, משוררת וציירת, נולדה בשנת 1941 בתוניסיה. בהיותה בת שנה, נכלאה המשפחה במחנה ריכוז שהוקם לא הרחק מעיר הבירה תוניס. עקב תנאים סניטריים ירודים וקושי רב באספקת מזון, היא ובני משפחתה חלו בצורה קשה. רק לאחר שחרור תוניסיה על ידי הצבא האמריקאי חזרה המשפחה לביתה, אז גילתה כי נותרה ללא מקורות פרנסה.

המשפחה החליטה לעלות לארץ. בארץ, מצבה הכלכלי של המשפחה ברוכת הילדים התדרדר במהרה. לאחר המעבר ממעברת תרשיחא בצפון הארץ לשכונה בנתניה, אוולין, השנייה בין שבעה ילדים, נאלצה להפסיק את לימודיה על מנת לסייע לאביה בפרנסת המשפחה.
כישרונה האומנותי התבלט כבר בטרם עלייתה ארצה. בגיל 15 התקבלה ללימודי אומנות ב"בצלאל", בהמלצתה החמה של שולמית כצנלסון (כלת פרס ישראל) - תכנית שלא יצאה אל הפועל בשל הצורך להשתלב מיד בעבודה ולעזור בפרנסת המשפחה. בהמשך, בסיועו של מנהל לשכת "הנוער העובד והלומד", היא השתלבה כמאיירת במפעל קטן לקרמיקה שהקימו זוג עולים מצרפת, בני הזוג התייחסו אל אוולין כאל בתם.

בהגיעה לגיל 17, השתלבה אוולין במסגרת של לימודי אחיות מוסמכות בבית החולים "קפלן" מאז ועד צאתה לגמלאות עבדה כאחות בכירה בתחנה לבריאות המשפחה וכאחות נפרולוגית בביה"ח "וולפסון" בחולון.

אוולין היא אומנית שירה וציור. היא הוציאה לאור 3 ספרי שירה וציוריה השתתפו בתערוכות והתפרסמו בכתבי עת, חלקן לצד שיריה. שיריה עוסקים בקשיי החיים, כאב, אהבה, קשיי הקליטה בארץ, קשיי השפה והקושי בהקרבת עתידה האקדמי לטובת עזרה לכלכלת המשפחה. כיום היא מתגוררת בחולון. אם לשני ילדים וסבתא לארבעה נכדים.

על הציור של מעברת תרשיחא שהיא מציגה, סיפרה כך, "ההורים שלי הגיעו לארץ שנה אחריי השחרור והעבירו אותם למעברת תרשיחא. בציור זה ניסיתי לצייר את הבית שלהם במעברה מהזיכרון שלי. הציור הוא שילוב של עיפרון שחור, גואש, שמן, אקריל ודיו סיני".

ועל ציור של משפחתה, "ציירתי על פי תמונה. זו תמונה שלי עם הוריי בחג פסח הראשון שלנו בארץ, בבית קטן בנתניה. לא היה לנו כלום ובציור רציתי להדגיש את הריקנות והחוסר, השולחן הקטן והריק. הציור הוצג בתערוכת ‘זכרונות ילדות’ של עמותת אני לנשים יוצרות".

-

הנה אביתר – פסלת, הנה נולדה בלודז’ שבפולין ובגיל שנה עברה משפחתה לבלגיה. כשהייתה בת 4 פלשה גרמניה לבלגיה ומשפחתה נאלצה לעזוב את ביתם בשל האנטישמיות הגואה. כשהמצב החמיר, הוריה של הנה החליטו לשלוח אותה ואת אחותה למחנה קיץ של הצלב האדום שמיועד לילדים ממשפחות עניות והתקיים בהרי הארדנים. כשהאחיות חזרו ממחנה הקיץ הן גילו שהוריהן נתפסו ע"י הגסטפו ונשלחו למחנות. הן נותרו לבד בעולם.

הן נעזרו בכומר אוליבייה דה לונה שהיה חבר מחתרת והוא הצליח למצוא לאחיות מקלט בבתי משפחות איכרים אך האחיות נאלצו להיפרד זו מזו. הנה לא השתלבה יפה בבית משפחת האיכרים והכומר סייע לה שוב והכניס אותה לבית יתומים. הנה הייתה מחוננת והשעמום והמחסור בידע וגישה להשכלה הכבידו עליה. בהמשך מסעה של הנה הכומר הצליח לשכנע משפחה בורגנית להחביא אותה. שם היא עזרה במשק הבית אך גם למדה וסייעה לבני המשפחה בשיעורי הבית. הכומר המשיך לדאוג להנה ודאג להשכלתה, שילם למורים שילמדו אותה מוזיקה וציור. בתמורה ולאחר תחנונים רבים, הנה הצטרפה למחתרת וסייעה במשימות קלות.

לאחר המלחמה הנה התאחדה עם אחותה והן הצטרפו לתנועת נוער ציונית, שם הכירה את מי שהיה בעלה עזריאל. יחד עלו לארץ, למדו והשתלבו באקדמיה. הנה עסקה באומנות ופיסול ופסליה הוצגו בתערכות גדולות בארץ ובעולם. היא התבקשה לעצב את האנדרטה לזכר יהודי בלגיה וזהו הפסל שאיתו יש לה הכי הרבה חיבור רגשי.

האנה בחרה שלא להביא ילדים לעולם כי הפחד שבשר מבשרה יחווה את הטראומה שהיא חוותה כילדה, לא עזב אותה מעולם.

"הפסל בסגנון מנימליסטי, עמוד אחד זקוף ועמוד שני נשען ונתמך בעמוד הזקוף. קראתי לפסל touch, מגע, חשבתי על אהבה, מגע בין אנשים", אומרת הנה על יצירתה.

-

בנו פרידל – מעצב תפאורות, נולד ב-1936 בעיר צ'רנוביץ', שהיתה אז שייכת לרומניה בשנת 1941, כשהוא בן 5 בלבד, הקימה רומניה, שכרתה ברית עם גרמניה הנאצית, את גטו ברשד בטרנסניסטריה - חבל ארץ באוקראינה תחת שלטון רומני. במהלך גירוש היהודים אל הגטו, נתקל בנו הקטן לראשונה, מקרוב, במוות. באחד הימים כשהוציאו את היהודים מהגטו והוליכו אותם בשיירה ביער, ביקש מאביו לשתות מים. כשאביו יצא מהשיירה להביא לבנו מים, הוא נורה למוות.

הוא חי בגטו במשך 3 שנים. כשהיה בן 8, הגטו שוחרר ע"י הצבא האדום והמשפחה עברה לגטו אחר. אז נתקל לראשונה בתיאטרון כשהיהודים שחיו באותו גטו דאגו למזון לנשמה כשלא היה מזון אחר. בנו הוקסם מחווית התיאטרון והרגיש שהוא מתנתק מהמציאות הנוראית בה חי.

פרידל סיים את לימודי התיכון ברומניה ולאחר מכן המשיך עם אהבתו הגדולה ולמד באקדמיה לעיצוב תיאטרון. הוא בעל תואר שני בתולדות האמנות, עיצוב תפאורה, תלבושות וניהול אמנותי מטעם האקדמיה לאמנות פלסטית על שם הצייר הרומני ניקולאי גריגרסקו בבוקרשט. במהלך השנים עבד כתפאורן בתיאטרון האופרה בעיר גאלאץ ובמסגרת עבודתו שם הכיר את אשתו.

במהלך השנים עיצב תפאורות להצגות תיאטרון רבות, היה התפאורן הראשי של צה"ל, ובמשך 27 שנה עבד בטלוויזיה החינוכית ואף נשא שם בתפקיד התפאורן הראשי ומנהל מחלקת עיצוב. בין היתר הוא חתום על התפאורה של התוכניות המיתולוגיות "הילדים משכונת חיים" ו"זהו זה" וגם הצגת התיאטרון "הגטו".

בנו מספר על הדגמים שייצר מזכרונותיו, שיחזור של תיאטרון גלוב בלונדון שהוקם ע"י שייקספיר, בקנה מידה 1:50, בנו פרידל שיחזר כמחווה לתיאטרון, בנה דגם העשוי מקרטון ביצוע ועץ. דגש על פרטים קטנים , צבע, קומפוזיציה, גודל הדמויות ותלבושות, עיצוב תאורה ותפאורה. "כשאני עושה תפאורה, אני בונה עולם. אני מחפש רעיון, לרעיון הזה אני אתן גם את הצבע שלו וגם את המשמעות", אמר בנו שהיה אחראי גם על עיצוב התפאורה של ההצגה גטו.