מסכן העובד שהיה צריך להעביר את פסל השיש המגולף במשקל 52 קילו לכל מקום שהוא בחנות. קצת פחות מסכנה היא לורה יאנג, בעלת חנות למוצרי וינטג' באוסטין, טקסס, שב-2018 נכנסה לחנות Goodwill המקומית בחיפוש אחר חפצים למכירה חוזרת וקנתה ב-34.99 דולר מה שהתברר מאוחר יותר כנדיר.
הפסל המגולף מתאר את המפקד הרומי הקדום Drusus Germanicus . מומחה מסותבי'ס מעריך שהוא פוסל במאה הראשונה לספירה והתגלה כבעל ערך רב. עוד התברר שמיקומו הידוע האחרון היה במוזיאון במחוז בוואריה בגרמניה.
"מצאתי הרבה דברים מעניינים ב-Goodwill בעבר", אומרת יאנג, וממספרת על ציור סיני שקנתה שם בסכום זעום. אותו הציור נמכר מאוחר יותר בכריסטי'ס תמורת 63,000 דולר.
יאנג מספרת – "הפסל היה על הרצפה, מתחת לשולחן. הוא נראה די מלוכלך, די ישן ובמחשבה שמישהו עשוי לקנות אותו כפסל גן, "קניתי אותו ביקשתי מאיזה בחור שעבד שם לסחוב אותו למכונית שלי".
ארבע שנים מאוחר יותר, יאנג החזירה את הפסל לגרמניה - במיוחד למינהל הבווארי של ארמונות, גנים ואגמים בבעלות המדינה (או Bayerische Verwaltung der staatlichen Schlösser, Gärten und Seen). שם הוא יותקן מחדש ולוח במקום יציין את שמה.
לפני שהפסל יחזור לגרמניה, הוא יוצג במהלך השנה הבאה במוזיאון לאמנות של סן אנטוניו, שיש בו אוסף של אמנות רומית עתיקה והם אף סייעו בהחזרת הפסל לבוואריה. ג'סיקה פאוורס, אוצרת ראשית זמנית לאמנות עולם הים התיכון העתיק במוזיאון, ציינה כי זיהוי נושא הפסל עדיין בסימן שאלה. "זהו דיוקן של גבר צעיר ונאה עם זקן", אמרה. "יכול להיות שהוא היה בן פומפיי. אנחנו לא יודעים מי הוא".
דיוקן אדם רומאי משיש, סוף המאה ה-1 לפנה"ס-תחילת המאה ה-1 לספירה,
מושאל על ידי המינהל הבווארי של ארמונות, גנים ואגמים בבעלות המדינה
לעת עתה, נניח שזה של דרוסוס. פסל הראש של דרוסוס גרמניקוס (38-9 לפנה"ס), שגם נקרא בשם נירו קלאודיוס ודרוסוס הזקן, שזכה לתהילה בזכות מערכה צבאית מוצלחת שכבשה אדמה גרמנית עבור האימפריה הרומית ומת צעיר מפציעות שנגרמו כתוצאה מנפילה מסוס.
הפסל נשדד בסוף מלחמת העולם השנייה משטח 'פומפייאנום', העתק מאמצע המאה ה-19 לוילה רומית שנבנה באשפנבורג על ידי המלך הבווארי לודוויג הראשון (1786-1868), שהיה נחשב לאספן נלהב של יצירות אמנות ועתיקות מאיטליה.
הפסל הגיע מאיטליה לבוואריה, ככל הנראה במאה ה-19, אבל איך הוא הגיע מגרמניה לארה"ב (זה קצת כבד לתרמיל של חייל ממוצע) ומשם לחנות של גודוויל בטקסס, לא ידוע. מה שברור הוא שהפסל נלקח באופן לא חוקי.
"החנות לא עושה בדיקת נאותות", אומר יאנג. "יש להם רק דלת מאחור שבה אתה משאיר דברים ואז נוסע משם."
ליילה אמינדולה, עורכת דין מניו יורק המתמחה בדיני אמנות, יצרה קשר עם יאנג לאחר שסותבי'ס, להם ניסתה למכור אותו, הודיעו לה על עברו של הפסל וכי לא ניתן יהיה למכור אותו באופן חוקי. "החוק האמריקאי אינו מכיר בהעברת בעלות כאשר מדובר בגניבה", אומרת אמינדולה. "יעצתי ללורה לא למכור את זה, לא בפומבי או באופן פרטי, כלומר בשוק השחור. היא מסתכנת במאבקים משפטיים יקרים או בעונשים פליליים אם תנסה".
אמינדולה, שמייצגת את יאנג מאז סוף 2018, יצרה קשר עם הרשויות בבוואריה בנוגע לפסל וניהלה משא ומתן עם אותה סוכנות ממשלתית בעלת שם, כדי שתכסה את עלויות האחסון, הביטוח, הארגזים והמשלוח של הפסל בחזרה לגרמניה, כמתן דמי מוצא ללקוחה שלה ולאפשר למוזיאון סן אנטוניו להציג את היצירה. הסכם סופי הושג בסוף 2021 וממשלת בוואריה חתמה על המסמכים האחרונים בשבוע שעבר.
הריסות החצר של פומפייאנום לאחר הפצצת אשפנבורג ב-1944.
התמונה באדיבות המינהל הבווארי של ארמונות, גנים ואגמים בבעלות המדינה
ביזת האמנות והעתיקות האירופיות במהלך מלחמת העולם השנייה הובילה למספר אינסופי לכאורה של תביעות משפטיות מצד יורשים של אספנים וסוחרים המבקשים להשיב את רכוש משפחותיהם, כמו גם מצד מוזיאונים וממשלות במדינות שכבשו החיילים הגרמנים. "מה שמאוד יוצא דופן הוא שרוב מקרי הביזה בוצעו על ידי הנאצים - ההערכה היא ש-20% מכל האמנות באירופה נבזזה על ידי הנאצים", אומרת אמינדולה. "עם זאת, הפסל הזה של דרוסוס גרמניקוס נבזז ככל הנראה על ידי חבר בכוחות בעלות הברית."
הפומפיינום הופצץ בכבדות בשנת 1944 וכנראה לא היה שמור, כך שחיילי בעלות הברית יכלו להיכנס פנימה בחופשיות ולקחת מה שחפצו. ביזה של רכוש תרבותי, אומרת אמינדולה, היא "פשע של הזדמנויות, היום לא פחות, כפי שאנו רואים בעיראק ובאוקראינה".