כשדיוויד שריגלי התבקש ליצור אמנות עבור בריכת שחייה חצי עגולה ב'ברייטון ביץ' האוס', המאחז האחרון של 'בית סוהו' בחוף הדרומי של אנגליה, העיצוב היה לדבריו, "לא מובן מאליו", כפי שהוא מנסח זאת: "זו צורת קשת, אז מה זה הולך להיות? בננה! זה לא באמת יכול להיות מלפפון מכיוון שהוא לא מספיק כפוף".
הבננה, מעובדת באריחי פסיפס צהובים בהירים עם כתמי אריחים חומים, מתעקלת סביב קרקעית הבריכה המשקיפה על חוף הים ממזרח למזח ברייטון, שם מתחיל האזור המכונה קמפ טאון. סביב שפת הבריכה מופיעות המילים: "הרגע הגיע, הבננה בשלה".
העיצוב נלקח מציור ששריגלי יצר בשנה שעברה. אבל, הוא אומר, "בננה בשלה מדי, עם המתיקות הדקדנטית שלה, היא מטפורה לקמפטאון. הבננה שישבה בתרמיל שלך כל היום... ככה היא טעימה, זו הבננה המושלמת. אבל אתה לא רוצה להשאיר אותה שם יותר מידי. תאכל אותה, עכשיו."
דיוויד שריגלי מתגורר בברייטון מאז 2015
© גרייס דיפורד
לאחר שגר בגלזגו במשך 27 שנים, שריגלי עבר לברייטון בשנת 2015. הים היווה משיכה גדולה (שריגלי מעדיף לשחות בים על פני בריכות), וכך גם מזג האוויר המתון יחסית. "יש קסם ממש מוזר בברייטון", הוא אומר. "זו מעין עיר אבל זו גם עיירת חוף קלילה. יש בה הרבה תכונות ייחודיות, תמיד אהבתי להיות כאן".
לשריגלי יש סטודיו בקמפטאון, בכנסייה שיצאה מכלל שימוש, בפינת הרחוב בו נהג להתגורר. כרגע הוא מחפש לקנות בית ב-Hove, אם כי הפתיחה של Brighton Beach House מאפשרת לו הפסקה ממחשבות על הישארות בקמפטאון, שנחשבת לחלק הבוהמייני יותר של ברייטון ויש בה אוכלוסיית חסרי בית גדולה.
"אתה לוקח את המר עם המתוק בקמפטאון", אומר שריגלי, ומספר על ראיון שערך לעיתון "אובזרבר" ב-2018, בו תיאר את האזור כ"מלא חרא כלבים ומשוגעים" - בהתייחסו לא להומלסים, אלא במקום זאת ל"אנשים מטורפים באמת, נובחים על הירח, שגרים בבתים ופשוט משוגעים", הוא ממשיך: "קיבלתי כותרת בעמוד הראשון של Brighton Argus עם הציטוט הזה. הייתי מבועת. באותה תקופה הייתי המנהל האורח של פסטיבל ברייטון ו'ארגוס' ניסו לראיין אנשים אחרי אחת ההופעות שלי, בניסיון לגרום להם להגיד כמה נורא היה מה שאמרתי. אבל האנשים הגיבו ב-"ככה זה בקמפטאון". העיתון חיפש אש ולהציג אותי כאיזה שמוק עשיר שלא באמת אכפת לו מברייטון והוב".
זה ממש לא נכון. שריגלי הוא פטרון של גלריית הפניקס לאמנות, חלל תצוגה עם 100 חדרי סטודיו לאמנים במחירים סבירים שנפתחו במעמד של אירוע צדקה במרכז ברייטון ב-1995. "העובדה שהם הצליחו לעמוד בפיתויים של מפתחי נכסים היא הישג בפני עצמו", אומר שריגלי. "חלל התצוגה נהדר, אני בדיוק מנסה למצוא דרך לגרום שיעבוד באופן שהוא יותר בר קיימא."
כמו במקומות אחרים של Soho House, עמוד השדרה של Brighton Beach House הוא אוסף האמנות המקומי שלו. קייט בריאן, אחראית על אוסף האמנות העולמי של סוהו האוס, גילתה מספר אמנים דרך גלריית האמנות של פניקס, ביניהם מירנדה פורסטר, שעיצבה את הבדים בהם השתמשו ברחבי המועדון, כולל השמשיות במרפסת של המסעדה האיטלקית של צ'קוני, שנפתחה בסוף חודש אפריל לקראת ההשקה המלאה של המועדון.
אמנים נוספים שנולדו, התבססו או הוכשרו בברייטון ובסביבותיה ויצירותיהם, נרכשו גם הם עבור האוסף החזק של הבית, ביניהם: רייצ'ל ווייטריד, דקסטר דלווד, סומאיה קריצ'לו, די פריס, הרולד אופה, מגלי ראוס ואימי פרוט, שיצרה ציור קיר על תקרת הלובי. טניה קובץ, בינתיים, אספה מים מהים בברייטון והציגה אותם בבקבוקים בגדלים שונים בכניסה למועדון.
הדפס מסדרת הסרטים Looking for Langston של אייזק ג'וליאן (1989)
באדיבות האמן
הרוב המכריע של האמנים הללו, אומר בריאן, הם "חולפים, במובן שהם באים והולכים מברייטון". היא מוסיפה: "חלקם נולדו כאן או למדו כאן, אבל עכשיו הם בלונדון כי למרות שלונדון יקרה להפליא, יש יותר מבחר כשזה מגיע לחללי סטודיו. לעתים קרובות אני שומע אמנים שאומרים שהם רוצים לחזור לברייטון - אבל הסטודיו הוא בעדיפות".
שריגלי מסכים: "כשעברתי לכאן הרגשתי שסצנת האמנות היא הרבה יותר על אמנות גרפית מאשר על אמנות יפה. הייתה הרבה אמנות רחוב, והסיבה לכך היא שלא בהכרח צריך סטודיו כדי להיות יוצר. זה אתגר להחזיק סטודיו וזה בא לידי ביטוי במה שאמנים עושים בברייטון".
יצירות של 50 אמנים מקהילת הלהט"ב נרכשו גם עבור אוסף Beacon, אשר הורכב על ידי האוצרת ג'מה רולס-בנטלי והוא האוסף הגדול ביותר של אמנות גאה המוצגת באופן קבוע בבריטניה. "הסיבה שקראתי לזה אוסף ה-Brighton Beacon הייתה בגלל הרעיון שברייטון תהפוך מוקד משיכה לאנשים מהקהילה הגאה, זה מקלט בטוח ואמיתי", אומרת רולס-בנטלי.
חלק מהאמנים יצרו עבודות חדשות "שמתכתבות עם מקומות כמו סן פרנסיסקו, שמשכו באופן היסטורי את הקהילה הגאה", אומרת רולס-בנטלי, בעוד שאחרים תרמו יצירות קיימות או היסטוריות.
אייזק ג'וליאן תרם הדפס מסדרת Looking for Langston שלו, בעוד קתרין אופי נתנה הדפס כרומוגני בקנה מידה גדול, Pig Pen (1993). מגי המבלינג העניקה במתנה דיוקן של אוסקר ווילד שציירה לפני עשרות שנים אך מעולם לא מכרה, ובמקום זאת בחרה לשמור אותו בסטודיו שלה, "כציור של אייקון קווירי, זה היה פשוט מושלם", אומרת רולס-בנטלי.
Sweet Golden Kisses (2021) של ג'ייק גרוואל
באדיבות האמן
יצירות ארכיון מגיעות באדיבות אמנים כמו וולפגנג טילמנס, שתרם כרזה שעיצב ל"משחקים הגאים" באמסטרדם ב-1990, בעוד E-J Scott, שהקים את המוזיאון לטרנסולוגיה בברייטון ב-2017, העניק במתנה שלט אקטיביסטי שכתוב עליו “Transition now, I’ll show you how”. בין התורמים עבודות חדשות ניתן למצוא את ג'ייק גרוואל, כריסטינה קווארלס וזוג האמניות האנה קווינלן ורוזי הייסטינגס.
בניית הקולקציה הייתה "חוויה מרגשת באמת", אומרת רולס-בנטלי. "היו כל כך הרבה ביקורי סטודיו שגם אני וגם האמנים דומעים כשאנחנו מדברים על החשיבות של ייצוג קווירי ואיך פשוט לא עודדנו את זה בעולם האמנות".
למרות ש'ברייטון ביץ' האוס' הוא מועדון חברים פרטי, בריאן מתכוון לפתוח את האוסף לציבור, דרך אתר אינטרנט עם תוכן ייעודי, כמו גם דרך תוכנית שיחות ובתי ספר שיוכלו להזמין סיורים. כפי שרולס-בנטלי מסכמת: "אנחנו רוצים שאנשים יוכלו להיכנס ולראות את האמנות - זו תהיה המורשת החשובה של אוסף Brighton Beacon."