יריד האמנות "ארט באזל" פתח היום את דלתותיו לא"חמים ובמובנים רבים זה התנהל כעסקים כרגיל. רוב המכירות נקבעו מראש - לפני שה'דאו' ירד ב-800 נקודות, מה שהעסיק עוד מראש את הנוכחות האמריקאית ביריד לאחר הפסקה של שלוש שנים.
עם זאת, "ארט באזל" חוזר במלוא העוצמה ובצורה מצוינת", אומר מארק פיוט, נשיא Hauser & Wirth. הגלריה המדוברת דיווחה שמכרה בשעות הראשונות, אמנות בשווי של למעלה מ-75 מיליון דולר, כולל את עכביש הברונזה המרשים של לואיז בורז'ואה (1996), שהותקן באמצע הדוכן שלה, ומצא בית ב-40 מיליון דולר.
יש לצין שישנם סימנים לכך שמתבצע כיול מחדש של השוק. נצפו מעט אספנים סינים בשטח - חלקם שלחו יועצים אירופיים במקומם. זאת למרות שסוחרים דיווחו שהם מקבלים בברכה לקוחות מסינגפור, הונג קונג ודרום קוריאה. פיוט אומר שהוא "הופתע לטובה" ממספר האספנים והיועצים מאסיה שנוכחים ביריד.
סמנכ"ל התפעול של Gagosian, אנדרו פבריקנט, זיהה בינתיים "תערובת הרבה יותר רחבה של אנשים" בתצוגת ה-VIP. לדבריו, יש בהחלט שינוי "זה נראה כמו דור אחר של אנשים מאלה שהיו בעבר".
דור חדש של אמנים גם כובש את השוק בסערה, ונראה שאפילו רשימת ה'בלו צ'יפ'(יציבים ומפורסמים) המסורתית של "ארט באזל" מפנה את מקומה למאגר מתפתח של אמני 'רד צ'יפ'(חמים ועולים).
אן-קלאודי קוריק, המנהלת של גלרי טמפלון בפריז, אומרת שהגלריה שלה "צפתה את השינוי הקל הזה בשוק" ולכן השנה "התמקדה בדיאלוג בין-דורי בין האמנים".
מבוסס וניסיוני
הגלריה טמפלון מציגה "יצירות היסטוריות" של אמנים אמריקאים מבוססים כמו ג'ים דיין, ז'ול אוליצקי ואד וננסי קיינהולץ וזאת לצד יצירות "ניסיוניות" יותר של "דור צעיר יותר וגלובלי" של אמנים. על הדור הצעיר נמנים לדברי קוריק, בין השאר, Kehinde Wiley, Billie Zangewa ו-Omar Ba, שהם "שלושה אמנים שמכירים היטב את תולדות האמנות המערבית ובכל זאת יש להם התייחסות לאפריקה ולאתגרים הספציפיים שלה".
המכירות המוקדמות כללו את הציור של Ba, Something happened 1 (2022), שמצא בית בעלות של כ- 150,000 דולר, וכן יצירות של אמן הניאו-פופ רובין קיד, הידוע בשם הילד (המחירים נעים בין 70,000 ל-90,000 אירו); Chiharu Shiota (המחירים €90,000-€300,000); ו-Zangewa (המחיר 100,000 דולר).
בנוסף לרשימת האמנים המופשטים שלה, גלריית ליסון "מרחיבה את תפקידה" כדי לכלול ציירים פיגורטיביים נוספים. על פי גרג הילטי, המנהל והאוצר של הגלריה, היא מציגה ביריד עבודות של המגויסים החדשים שלה - לי רן, יו הונג וג'ק פירסון - שנמכרו כולן במהלך יום הפתיחה, ב-32,000, 220,000 ו-225,000 דולר, בהתאמה.
גם גלריות מגה משלבות סגנונות. 'גאגוסיאן' מציגה ציור של פיקאסו משנת -1953 של אשתו והמוזה שלו, ושל פרנסואז גילות. זאת לצד יצירות של אמנים חדשים כמו: אשלי ביקרטון, ג'ורדן וולפסון וריק לו, שהם אמנים בעלי קריירה מבוססת אך השווקים שלהם אינם מפותחים יחסית.
לדברי פבריקנט הגלריה שלהם, 'גאגוסיאן', מכרה למעלה מ-40 עבודות בפתיחת התצוגה ל-VIP; המחירים בדוכן נעים בין כ-500,000 דולר ועד כ-20 מיליון אירו עבור פיקאסו.
לגלריית פייס, יש בינתיים בדוכן שלה ציורי שוק ראשוני של לואי הולוול (במחיר של 450,000 דולר) ואדריאן ג'ני (1.8 מיליון דולר) (שניהם נמכרו בשעתיים הראשונות לפתיחת היריד).
מבחינה היסטורית ב"ארט באזל", היה ביתם של האמנים החדשים שטרם התגלו בקומה העליונה והוא גם נותר שם. כאן מציגה מריאן איברהים, שמציגה ביריד לראשונה, את כל העבודות החדשות בדוכן שלה.
העבודות של האמן יליד גאנה Amoako Boafo's Puppy Blankie (2022), נמכרו ביום הפתיחה לאספן פרטי. המחירים נעו בין 25,000 ל-400,000 דולר - השוק של Boafo עלה במהירות בשנים האחרונות, במידה רבה עקב רצף של מכירות פומביות – וזאת בניגוד לרצונו של האמן.
איברהים מציינת כיצד "שינוי הכוח" בשוק האמנות גובה מחיר גם מגלריות צעירות יותר. "אנחנו לוקחים את הסיכון בטיפוח אמנים צעירים; מגה גלריות לא יחליפו חיתולים", היא אומרת. "אבל אם הם עובדים עם אמנים מבוססים וגם עם אמנים צעירים, זה הופך להיות קשה - זה כמו לשבת ליד שולחן המבוגרים כמו גם אל שולחן הילדים".
מרחב לנשימה
לטענת איברהים זה גם עניין של תמיכה באמן בשלבים המוקדמים - ולעתים קרובות המאתגרים - בקריירה שלו. "אנחנו צריכים לתת מקום וזמן לאמן לנשום, כדי שימצא את הסגנון הייחודי שלו", היא אומרת ומציינת כיצד כל אחד מהאמנים בדוכן שלה היה נתון לתערוכות ורכישות ממוזיאונים.
"בנינו את היסודות, עכשיו הגיע הזמן להראות אותם כאן", היא מוסיפה. בסוף היום הראשון מכרה הגלריה מחצית מהדוכן שלה.
גורם מרכזי נוסף שהשפיע על המערכת האקולוגית של יריד האמנות היה עלות המשלוח, שכפי שמגדירה זאת קוריק מגלריית טמפלון, "התפוצצה בכל העולם". המשמעות היא שהגלריה הייתה צריכה להיות "זהירה ואסטרטגית במיוחד מבחינת משלוח, תוך התמקדות בפריטים שכבר היו לנו באירופה", אומרת קוריק.
כמי שידוע בפסלים בקנה המידה הגדול שלהם, מתהדר "ארט באזל" השנה בחלק ניכר של יצירות דו ממדיות. בין הקטנים ביותר היא קבוצת ציורים מיניאטוריים של האמן שחי במקסיקו, פרנסיס אליס, שמתארים גדרות תיל וגבולות סגורים ברחבי העולם, כולל זה שבין הונג קונג לסין ובין הודו ופקיסטן.
סדרת הקנבסים, שנועדה לעבודה אחת, מתומחרת בין 1.5 מיליון דולר ל-2 מיליון דולר והועברה לשוויץ בארגז אחד - "יתרון מובהק", אומר הסוחר של פרנסיס אליס, פיטר קילצ'מן.
בגלריית 'ליסון' מציינים כיצד כולם הפכו "קצת פרגמטיים" בכל הנוגע לתחבורה; אחת מיצירות הגלריה נשלחה משנחאי, והגיעה תוך יום אחד בלבד. "אנחנו לא זורקים כסף על הבעיה, אבל אנחנו עושים את המיטב מכל מצב", הם אומרים.
ואכן, כפי שציין מארק שפיגלר, המנהל העולמי של "ארט באזל", במהלך מסיבת העיתונאים אתמול, "אלה עדיין לא זמנים נורמליים".
הוא הוסיף: "אנחנו לקראת סופה של המגיפה ובעיצומה של מלחמת היבשה האירופית הראשונה מזה 30 שנה; טרגדיה שהשפעתה מתבהרת יותר מדי יום".
תוסיפו לזה את השווקים העולמיים הצונחים - הדאו ג'ונס יורד בסביבות 20% השנה לבדה, בעוד שמטבעות הקריפטו צונחים - ו"הנורמלי החדש" שלנו צפוי להיבחן בעתיד הלא רחוק.