בקרו במוזיאון בריטניה ב-2 ביולי ותמצאו את עצמכם משוטטים בתוך קהל, שקורא את המילה "דאדא" שוב ושוב. יכול להיות שתראו אנשים שמניפים שלטים ועליהם הצהרות סותרות, או תראו אמן שאפשר לראותו רק עם משקפי תלת מימד.
לציון יום השנה ה-102 ליריד הדאדא הבינלאומי הראשון בברלין בשנת 1920, 31 אמנים חירשים, נכים ובעלי גיוון עצבי יציגו יצירות סוריאליסטיות וחסרות היגיון ב-30 מוזיאונים וגלריות ברחבי בריטניה. המארגנים אומרים שזו התערוכה הגדולה ביותר אי פעם של עבודות של אמנים נכים בבריטניה.
עבור הפרויקט We are Invisible We are Visible, התבקשו האמנים לדמיין מה היה קורה אילו תנועת הדאדא - שדחתה את ההיגיון, הלוגיקה והסמכות לטובת שטויות הבלים וטיפשות - הייתה נוצרת ב-2020 במהלך הסגר בעקבות מגפת וירוס הקורונה.
המקומות שמשתתפים בתערוכה הם כולם חלק מרשת טייט פלוס של מוסדות אמנות בבריטניה. אירועים יתקיימו ברחבי המדינה, מהארנולפיני בבריסטול ועד לגלריה Void בדרי~לונדנדרי, כמו גם בארבעת האתרים של טייט.
הפרויקט אורגן על ידי ארגון הצדקה לאמנויות חזותיות בהובלת נכים DASH וממומן ב- 125,000 ליש"ט מפרס Ampersand, שמוענק מדי שנתיים כדי לאפשר לארגון טייט פלוס לממש פרויקט מיוחד.
יש הקבלה חזקה בין אמנות של בעלי מוגבלויות לתנועת הדאדא, כותב המנהל האמנותי של ה-DASH, מייק לייווארד, בחוברת המצורפת. "שתי התנועות נולדות ממצבים פוליטיים של אי שוויון ודיכוי. בשלב זה, נכים נמצאים בחזית ההשפעות של מה שנקרא צנע, עוני והדרה. כפי שאמר [האמן הדאדאיסט הגרמני] ג'ורג' גרוש, 'האם אנחנו יכולים לסבול את מצב העניינים הזה מבלי לנקוט עמדה נגדו?'".
אנשים עם מוגבלויות עדיין נמצאים בתת-ייצוג במוזיאונים באירופה.