מרגרט קין, ציירת שדמויותיה הקיטשיות עם עיני האיילה הפכו לחלק מהנוף החזותי האמריקאי של אמצע המאה, נפטרה. היא מתה מאי ספיקת לב בביתה, בעמק נאפה, בגיל 94.
הפרסום הדרמטי שלה, נובע מכך שבעלה, וולטר קין, לקח קרדיט על הציורים שיצרה. הפרשה הגיעה לשיאה ב"תחרות ציור" בבית המשפט, כדי להבחין איזה מהציורים צייר וולטר. הסיפור של בני הזוג עובד על ידי טים ברטון, בשנת 2014, לסרט בשם Big Eyes.
קין נולדה בשם מרגרט דוריס הוקינס בנאשוויל, טנסי, בשנת 1927. ניתוח שעברה בילדותה גרם לה לנזק בעור התוף ופגע בשמיעתה. עקב שמיעתה הלקויה היא השתמשה בעיניה, כדי שאלה יסיעו לה בעת שיחותיה. כשהיתה בגיל 10, היא החלה לצייר דמויות בעלות עיניים גדולות, והיה זה קדימון למה שהפך לעיסוקה במשך כל חייה.
ב-1955 היא נישאה לבעלה השני וולטר קין, איש מכירות לשעבר בתחום הנדל"ן, שהחל בדחיפה אגרסיבית לפופולריות של הציורים, תוך שהוא טוען שהוא האמן שעומד מאחוריהם. הוא התחיל בפעילות המדוברת בתקשורת המקומית. בשנת 1961, בעקבות תרומת ציור לקרן הילדים של האו"ם, ראיין אותו ג'ק פאר בתוכנית הלילה שלו, תוך שהוא התייחס ליצירה שנתרמה כציור הגדול ביותר שראה אי פעם.
סגנונו של וולטר לא זכה לשבחים של מבקרי עולם האמנות של אותה תקופה. כאשר הוכרז שהנושא של התערוכה העולמית של 1964 יתבסס על ציור של קין, כתב מבקר האמנות של ה"ניו יורק טיימס", ג'ון קנדי, כי "מר. קין הוא הצייר שנהנה מחגיגה בינלאומית בזכות תמונות של ילדים פעורי עיניים בעלי רגשנות מחרידה, עד כדי כך שהמוצר שלו הפך שם נרדף בקרב המבקרים לעצם ההגדרה של עבודת פריצה חסרת טעם". עם זאת דבריו של קנדי לא פגעו בפופולריות של קין, שהמשיכה לנסוק מחוץ למעגל המבקרים. לאור זאת הזדרז קין ופתח גלריות ברחבי הארץ, שהפיקו הדפסים וגלויות מציוריו, שהוצבו בחנויות כלבו ונמכרו במיליוני עותקים.
גלריית The Keane Eyes בסן פרנסיסקו
תמונה מאת rulenumberone2/Flick
בשנת 2014 סיפרה מרגרט קין ל"גרדיאן" על האירוע בו גילתה לתדהמתה, שבעלה לוקח קרדיט על ציוריה "ישבתי בפינה בזמן שהוא היה שם, דיבר, ומכר ציורים. מישהו ניגש אליי ושאל : 'גם את מציירת?' ואז פתאום זה היכה בי בהלם גדול שאלתי את עצמי, האם הוא לוקח קרדיט על הציורים שלי?'" באותו ראיון, תארה מרגרט כיצד וולטר דרש ממנה לצייר יום ולילה כשהתריסים מוגפים, כדי שאף אחד לא ידע שהיא האמנית שמאחורי הקנבסים . "כשהוא לא היה בבית הוא היה בדרך כלל מתקשר כל שעה כדי לוודא שלא יצאתי, הייתי בכלא", אמרה.
לאחר עשר שנות נישואים, הזוג התגרש, ובשנת 1970 אמרה מרגרט לכתב שהיא זו שציירה את הציורים המדוברים. כדי להוכיח את דבריה היא הזמינה את וולטר ל"מפגן ציור חי" בכיכר יוניון בסן פרנסיסקו. אולם למרות שהקהל התאסף במקום הנקוב, וולטר לא הופיע.
בשנת 1986, התקיימה בצו שופט "תחרות הציור" בין וולטר למרגרט וזאת בעקבות תביעת לשון הרע שהגישה מרגרט נגד וולטר. בתחרות הציור שהתקיימה באולם בית המשפט ציירה מרגרט, תוך פחות משעה, עיניים גדולות על בד, בעוד שוולטר טען שאינו מסוגל לצייר בגלל כאבים בכתפו. מרגרט זכתה במשפט לפיצוי של 4 מיליון דולר, אך וולטר הזדרז והגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל, והמשיך לטעון, עד מותו בשנת 2000, שהוא האמן מאחורי הציורים המדוברים.
בראיון נוסף בשנת 2014 אמרה מרגרט ל"ניו יורק טיימס": " הייתי במלכודת הזו, ונכנסתי לזה עמוק יותר ויותר. לא היה לי מספיק שכל או אומץ לעצור את זה. חשבתי איך אפשר לשקר ככה. אני חושבת שוולטר התחיל לאבד קשר עם המציאות. אני חושבת שהוא באמת שכנע את עצמו שהוא יכול לצייר, אולי".
בשנת 1992, חזרה קין לקליפורניה ופתחה את גלריית 'עיני קין' בסן פרנסיסקו. הגלריה עדיין פועלת ברחוב Geary 349, במרחק של צעדים ספורים מכיכר יוניון. קין המשיכה לצייר גם בשנות ה-90 לחייה.
בשנותיה האחרונות, היא הפכה לעדת יהוה אדוקה. והתגוררה בעמק נאפה עם בתה וחתנה. היא המשיכה למכור את יצירותיה במכירות פומביות ומחוץ לגלריה שלה.