"אנו רואות בתערוכה זו חלק מחובתנו המוסרית לעסוק בקיימות ובאיכות הסביבה שבה אנו חיים", אומרות האוצרות שרי פארן, בעלת גלריית פריסקופ ואילנה כרמלי לנר, אוצרת ומפיקת תערוכות עיצוב חברתיות, "מחזור ותיקון הם יותר מאשר טרנד חולף, והם הופכים להכרח. זהו האני מאמין של שתינו ושל כל משתתפי התערוכה שהוזמנו לקחת חלק במיזם האמנותי 'מחווה לכדור הארץ'".
תחילת תהליך אוצרות התערוכה והעבודה מול המעצבים החל לפניי שלוש שנים, טרום מגפת הקורנה -בחיפוש אחר מעצבים מקטגוריות שונות, ידועים וכאלו שפחות ובוגרי אקדמיות לעיצוב. "יש מעצבים ידועים, פחות ידועים וגם כאלה שבתחילת דרכם, חשוב לי לעזור לדור העתיד", אומרת אחת מאוצרות התערוכה אילנה כרמלי לנר.
הקורנה טרפה את הקלפים, והתערוכה נדחתה שוב שוב - אולם הרלוונטיות שלה הלכה והתעצמה במהלך המגפה, לדברי כרמלי לנר, "לבית האומנים יש שבע גלריות ופעם בשנה האוצר הראשי מזמין מישהו לעשות תערוכת עיצוב ולא אומנות. התבקשתי על ידו לעשות תערוכות עיצוב. הסתובבנו למעלה מחצי שנה בסטודיואים ותערוכות בוגרים. דחיית הפרוייקט בעקבות הקורונה אפשרה לנו להמשיך לחקור. וכך, בהתחלה היתה לנו גלריה אחת להציג בה, אבל לאט לאט נוספו עוד ועוד מעצבים מוכשרים והסתבר שאני צריכה את כל שבע הגלריות. בתקופה האחרונה הנושא הזה של שימור ושמירה על כדור הארץ גם קיבל רלוונטיות יתרה והעצמה".
65 המעצבים הישראלים והאקדמיות הישראליות לעיצוב שהוזמנו להשתתף בתערוכה, הינם מכל קשת העיצוב השונים ובאים לדבר על השראה מן הטבע, קיימות, מיחזור, אחריות חברתית, אכפתיות, ייצור הנשען על עבודת יד, חיבור בין חומרים קיימים, פיתוח טקסטיל ובדים מחומרים אורגניים - כל זאת לשם יצירת עיצוב שימושי חדש. בתערוכה זו המעצבים התגייסו לשינוי מהפכני על מנת ליצור פתרונות חדשים וברי קיימא לעיצוב.
כרמלי לנר מעצבת אופנה עם תואר שני בעיצוב, ותואר באוצרות, בדרך כלל גם מעצבת את החלל בתערוכות שהיא אוצרת, מה שמצריך ממון. הפעם, לטענתה לא היה פשוט לגייס כספים, "בעוד שכל האומנים התגייסו להציג את אומנותם בתנדבות מלאה, התקשנו לגייס ספונסרים לאירוע, מלבד המקום שניתן לנו והיין שיימזג באירוע הפתיחה. הבנו שאנחנו הולכות לעשות את זה בהתנדבות מלאה, החשיבות של העניין הכריעה והחלטנו ללכת על זה בכל הכח. אני ג'ינג'ית וכל החברים שלי יודעים שכשנסגרת לי דלת אני נכנסת מהחלון".
המטרה לייצר מודעות
כל אחד מהמעצבים לקח חומר קיים ויצר דבר חדש. "כשאני משתמשת בחומר ירוק וממוחזר אני תורמת ליצירת דבר חדש מפריט שאחר כך היה הולך לזבל, למטמנות שהולכות וגדולות בעולם, ואנחנו כבר יודעים שאוזל המקום לכמויות הזבל שאנו מייצרים. אנחנו רוצים שאנשים יבדקו אם זה ממוחזר, מתכלה, חדש – כי תמיד יש אלטרנטיבה".
מה הדברים הכי מוזרים שמוחזרו?
"מאורציו, בעל סטודיו בפלורנטין, ייצר לנו מטישרט ישנים טישרט ענק. יש גם נעליים שנוצרו מבדים שנלקחו, נדחסו מחדש והפכו לבד מקורי. ישנה מעצבת שגרה ליד שדות תות ועשתה גוף תאורה מהשקיות שזרוקות שם תמיד בשדות לאחר שאנשים מגיעים לקטוף. גופי תאורה יש לנו גם מבקבוקים ישנים ואפילו מקמח. תוכלו למצוא גם כורסת שיזוף של פעם מעיתונים ישנים, כלי קרמיקה שמעוטרים בצמחים שגדלים ברחובות, בתהליך ייבוש וצביעה המעצבת הטביעה בקרמיקה צמחים שגדלים שגדלים בין אבני השפה ברחוב, ויש גם אומן שמכין כלי בית כמו אגרטלים מצינורות PVC שהוא מוצא ברחוב. ולסיום, פרוייקט ענק של סטודיו מולט, הם אוספים מהרחוב עצים ויעשו מייצב ענק בכניסה לבית האומנים. הם מנסים דרך האומנות הזו לשנות את העולם. הכל בנגרות בת קיימה."
כמה עבודות העיצוב שתוצגנה בתערוכה ואהבנו במיוחד:
דניאל פלדהקר, מעצבת ואומנית תציג אובייקט המורכב מכ-1,000 שקיות הקפאה שקופות, המיועדות לשמירת חלב אם, מסודרות ב-13 מעגלים בעלי מרכז משותף. קוטרו כ-1.80 מ' בחלקו העליון והרחב, והוא הולך ומצטמצם ככל שהוא מתקרב לרצפה. צורת האובייקט מעמתת את הציר המעגלי המגולם בו עם משמעויות והקשרים רבים, שמעוררים אסוציאציות למעגל החיים ולמחזוריות בטבע וגם למיחזור חומרים – נושאים שעלו על סדר היום במאה ה-21, וכיום אנו מודעים להם ולחשיבותם ביתר שאת. האובייקט עצמו ותהליך יצירתו מגלמים את דרך העבודה והחשיבה שלי, המושתתים על אריגה של חומרים זמינים ושגרתיים שנמשו מאפרוריות היום-יום ומהפונקציונליות שלהם, ואורגנו מחדש לכדי שפה הנדסית מינימליסטית, שמוליכה את החומר מהממד הפיזיקלי שלו אל מחוזות אסתטיים ופיסוליים ומנסחת מחדש את השימוש בו."
ביאנקה סברינס, מעצבת, אומרת, "אף מדינה אינה חסינה מפני משבר האקלים המתפשט. לרוע מזלה של ישראל, המדינה שהפכתי לביתי, היא ממוקמת באזור הסובל מתהליכי מדבור, משחיקת אדמה, זיהום אוויר, והשלכות של גלי חום מעל הים התיכון. העבודה משלבת מאפיינים מטכניקת אמנות הנייר הייחודית שלי עם אבני חול על גבי בסיס עשוי כותנה. את האבנים השבורות אספתי מהצוקים בחוף פולג לאחר סערה הרסנית בשנת 2018 והן מייצגות באופן אבסטקרטי פיסות אדמה אבודות שצפות בים מדמם. תקוותי לגרום לאנשים לנקוט פעולות בחייהם כדי לשמור ולהגן על הסביבה בה אנחנו חיים".
עירית אביר הכינה חנוכיית מושב, "העבודה היא פריט חדש בסדרת גראז' יודאיקה, שנוצרה כולה מאובייקטים שמוחזרו ושינו את ייעודם. בתהליך היצירה נעשה שימוש בחומרים מתועשים בחפצים שזה מחזור החיים השני שלהם, אם לא השלישי או הרביעי ולא בחומרים המסורתיים המקובלים. הסדרה היא אינטרפרטציה בת זמננו, אישית, חילונית ובת-קיימא למבנה ולצורה של תשמישי פולחן יהודיים, ולמחזור החיים של התרבות היהודית המשתנה, הפותחת פתח לדיון במשמעותה רבת-הפנים של זהות יהודית מודרנית"
עמי דרך ודב גנשרוא הביאו לתערוכה ריהוט עשוי מפחי זבל. "כסאות הפח מייצגים באופן קריא את מושג 'פסולת' ואת ה'שימוש החוזר', ובא בעת מושיב אותנו בזבל. בנוסף בוחן הפרויקט את ארכיטיפ הכיסא ומתעצב בעקבות הזדמנויות ומגבלות החומר והגאומטריה של מוצר-מדף העשוי מפלסטיק טרמופלאסטי."
מירב כהן, עיצוב מספרים ישנים, "השימוש בספרים מדגיש את ההזנחה של האדם למילה הכתובה, המודפסת. לספר, שהיווה את המקור הידע בכל שנות ההיסטוריה הולך להיכחד ממש כמו כדור הארץ העבודות קוראות לצופה להשתתף בהם. לקחת בהם חלק. לשנות את היצירה ומשנה את התפיסה כלפי עיצוב ואמנות כלפי המפגעים האנושיים וכלפי היקום. זה הזמן לחשב מסלול מחדש ולקרוא לשינוי אקטיבי! בנוסף עבודותיי משתמשות בעבודת יד כזאת שגם מוחלפת בעבודה טכנולוגית".
אייל פומרנץ, מעצב מוצרים מצינורות ממוחזרים, אומר, "הבחנתי כיצד באתרי בניה ובמפעלים לייצור צינורות ישנם הרים של אשפה תעשייתית שאין בה כל שימוש. החלטתי לבדוק כיצד אוכל לשחק ולשנות את צינור הpvc, אשר אינו מתקלה ואופציות השימוש בו הינם מוגבלות. בניתי תנור אשר לתוכו הכנסתי את הצינורות השונים ולאחר מיכן ניפחתי את הצינור כאשר תבנית מקיפה אותו. קח יצרתי אובייקטים מנופחים, השומרים כולם על תכונות הpvc ומוציאים את הצינור מהקשרו הראשוני. כך עיצבתי סדרה של 5 ואזות, טוטם וספסל ישיבה מתוך אותה מודת עבודה של חימום הצינור ואז ניפוחו לתבנית. אנו חיים בחברה בזבזנית, חד פעמית אשר לא מגדילה ראש בחיפוש אחר חומרים חדשים לפיתוח מוצרים. במחקר החומרי שלי ניסיתי למצוא חומר גלם חדש שבעזרת מניפולציה פשוטה יחסית יאפשר חיסכון של משעבים ולהפוך "זבל" לזהב".
אביבית סגל, גופי תאורה מבצק -" תוצרי הבצק והלחם מהווים מקור מזון בסיסי, מוכר ובראשיתי. מבחינתי הלחם ותוצריו הם על זמניים, מייצגים את עבודת הבית, ההזנה, עבודה סיזיפית משמרת חיים ומהווים עבורי חומר מחקרי בעבודתי אני מעצבת מחומר אורגני אכיל ומתכלה. אני לוקחת את הבצק בעל היעוד המוכר ובתהליך של מתיכה ובדיקת גבולות יוצרת מרחב חדש. העיסוק והיצירה של הכלים מהבצק-קמח, מים ואש התנור, מייצגים עבורי את היסודות, מעגל החיים וההזנה, יחסי הגומלין בין הקיום ליקום. השימושיות והפונקציונליות, מתקיימים לצד הערכים האסתטיים. גופי התאורה מורכבים מאהילי בצק בגדלים משתנים ויהיו מוצבים על רגלי ברזל בגבהים שונים."
בשם המטרה, ליצור מודעות אצל הקהל, כרמלי לנר תעביר כל שבת סיורים יחד עם עוד עשרה מעצבים שידברו על העבודות שלהם. "לאחת המעצבות יש מרפאה לבובות בד. אנחנו מזמינים בימי חמישי אנשים וילדים להגיע ולתקן איתה את בובות הבד שלהם".
פתיחה חגיגית :14 ליולי 2022
רח' אלחריזי 9 תל אביב
סיורים בשבתות בין השעות 9 וחצי לאחת.