אחד מהמיצבים המפורסמים ביותר של ענק הפופ ארט השוודי-אמריקאי, קלאס אולדנבורג, שמת מוקדם יותר החודש, ישוחזר בגלריה Thaddaeus Ropac בלונדון, בספטמבר הקרוב. טוב... כמעט ישוחזר.
מי שמכיר את The Store (1961) - שבה הפך אולדנבורג את הגלריה גרין באיסט וילג' בניו יורק לחלון ראווה מלא בפסלים של מוצרי מזון, חומרה ובגדים, כדי להאיר על הגבולות המשתנים בין אמנות לסחורה - אולי ימצאו את העבודות בגלריית רופאק מעט צוֹרמים.
הסיבה לכך היא שמה שהם יראו יהיה למעשה שחזור של יצירה משנת 1967 של הפוסט-מודרניסטית האמריקאית איליין סטורטבנט, אז אמנית צעירה שעשתה את שמה בשכפול יצירות של בני דורה, הגברים הידועים יותר, כמו : אנדי וורהול וג'ספר ג'ונס.
סטורטבנט פרסמה את המיצב המועתק שלה כ"חנותו של קלאס אולדנבורג"- ולא על ידי קלאס אולדנבורג - בגלריה כמה רחובות מהמקור והיא שחזרה את החפצים מהזיכרון, כך שהם נראו כהעתקים לא מדויקים, באופן בולט. היא אמרה פעם בהקשר לכך, שכוונתה היא "ליצור תחושת ורטיגו". אולדנבורג השתתף בפתיחת התערוכה של סטורטבנט בהזמנתה, אך מאז ואילך ניתק איתה את הקשר.
ב-,Thaddaeus Ropac 14מהחפצים שיצרה סטורטבנט למחווה של אולדנבורג יוכנסו במלאת 55 שנה להעלאתו הראשונה של המייצב. אלה כוללים שמלות, עוגות ובדלי סיגריות. הם יוצגו לצד The Dark Threat of Absence (2002), עבודת וידאו שבה סטורטבנט משחזרת את סרטו של פול מקארתי Painter (1995), שבו מקארתי מציג עצמו כגרסה של וילם דה קונינג.
במהלך המחצית הראשונה של הקריירה שלה, התרגול של סטורטבנט נתקל בלעג ובעוינות. אבל היא נהנתה מהצלחה ביקורתית בהמשך חייה וכיום היא נתפסת כחלוצה לאמני ניכוס כמו ריצ'רד פרינס ושרי לוין. עבודתה נחשבת כעת גם לצד אמנים כמו פליקס גונזלס-טורס, שמשנים את ההעתקה כאסטרטגיה יצירתית בתוך הפרקטיקה שלהם.
לפני מותה ב-2014, היא קיבלה פרס מפעל חיים של אריה הזהב בביאנלה בוונציה ב- 2011 ותערוכות מרכזיות בגלריה סרפנטיין בלונדון ובמוזיאון המודרניה בשטוקהולם.
•Surtevant Dialectic of Distance, גלריית Thaddaeus Ropac, לונדון, 3 בספטמבר-8 באוקטובר