פסטיבל ״מנופים״ לאמנות עכשווית בירושלים יתקיים במהלך חמישה ימים וערבים רצופים במהלך ספטמבר, בירושלים. במהלך הפסטיבל תיחשף בפני הקהל היצירה המרתקת, המקורית והתוססת המתרחשת בירושלים - על גגות העיר, בסטודיות אינטימיים, מתחת לגשר, בעליות הגג ובגלריות במיקומים מפתיעים.
אמנים דתיים, אמנים ערבים, אמנים בכירים ואמנים צעירים, פרפורמרים, מוזיקאים, ועוד לוקחים חלק בפסטיבל שכבר מזמן יצא מגבולות ירושלים והוא חגיגה שנתית ארצית של אמנות.
הפסטיבל נוסד לפני 14 שנה ביוזמת האמניות הירושלמיות לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, ומנוהל על ידן עד היום כאשר אדלשטיין אמונה גם על הניהול האמנותי של הפסטיבל. זהו מיזם עצמאי שצמח מהשטח ושותפים לו עשרות גלריות ומוסדות תרבות ומאות אמנים ויוצרים מתחומים שונים.
רינת אדלשטיין, מובילה את פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים והמנהלת האמנותית שלו. מייסדת ועורכת ראשית של מגזין האמנות "הרמה", עוסקת בחינוך והוראת וידאו וקולנוע, את דרכה האמנותית התחילה בלימודים במחלקה לצילום בבצלאל, נשואה ואמא ל-3 בנות מתוקות.
לי היא שולוב ורינת אדלשטיין
קרדיט צילום: אלינה אלכסה אוסיבה
לי היא שולוב, מייסדת ומנהלת פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית ומנכ"לית סדנאות האמנים ירושלים, הבית שבו הפסטיבל התחיל לפני 14 שנה. התחילה את דרכה כאמנית בסדנאות האמנים בשנת 2006, הייתה שותפה לייסוד של "גלריה חנינא", שהוקמה ב 2009 ומופעלת על ידי האמנים עצמם. מובילה ומפתחת תוכניות אמנותיות המבקשות להכשיר אמנים לעבודה עצמאית ברת קיימא ולסייע להם לבסס את עבודתם בירושלים. חיה עם בן זוג שהוא כימאי וגם מוזיקאי ואמא לשתי בנות.
השתיים החלו את דרכן כאומניות פלסטיות. לי היא בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל והחלה כציירת ורינת היא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל והתחילה כאמנית ווידאו. אך היום, היצירה האמנותית של השתיים מתמקדת ביצירת פלטפורמות חדשות ליצירה, ניהול מוסדות אמנות, ובאוצרות וליווי אמנותי של אמנים ואמניות.
לי היא מספרת איך החליטו ליזום את פסטיבל האומנות, "נקודת ההתחלה של הפסטיבל החלה בסדנאות האמנים, במפגש אי שם ביוני 2008 בסדנאות האמנים בתלפיות עם אמנים ואמניות נוספים שפעלו בסטודיו במתחם, דנו בתערוכת הענק ארט פוקוס שעתידה היתה להפתח בפעם החמישית בבניין הסמוך. תערוכה ענקית ונוצצת שבה הציגו 66 אמנים מישראל ומרחבי העולם. התערוכה המושקעת הייתה אירוע אמנות בקנה מידה בינלאומי והתהדרה ברשימה מפוארת של אמנים מצליחים, אך לא כללה אף לא אמן ירושלמי אחד.
הבנו שיש צורך לחולל שינוי הכרתי בשלוש רמות: הכרה של האמנים את עצמם ואת השדה שבו הם פועלים; שינוי התודעה של שוחרי האמנות בארץ, כך שיכירו בקיומה של אמנות עכשווית בירושלים; ולבסוף, הכרה של הממסד העירוני בסצנה זו וגיוס תמיכה. פסטיבל מנופים היה התשובה מבחינתי ומהרגע שהרעיון הזה ניצת הייתי מוכרחה לגרום לו להתממש.
שנתיים אחר כך סדנאות האמנים הפגישו ביני לבין רינת שהגיעה כאמנית לסטודיו בסדנאות ומאז אנחנו מובילות את הפסטיבל יחד. היום במבט לאחור אנחנו יכולות להתגאות בתרומה המשמעותית שיש לנו לשינוי התפיסה של אמנות בירושלים לחיוב וההתעניינות הגדולה ביצירה שנעשית בירושלים ולהתגאות בכך שנוצרות עוד ועוד יוזמות חדשות משנה לשנה".
קרדיט צילום: איתמר גרינזבורג
תמיד הייתן יזמיות? איך יצרתן בעצמכן אירוע גדול שכזה?
"עיסוק בנושאים חברתיים ובבניה של פלטפורמות תמיד מלווים את חיי", אומרת רינת שעוסקת בחינוך כבר 13 שנה דרך הוראת קולנוע בכפר שמיועד לנוער קצה. היא עבדה שנים עם נפגעי נפש ומהווה חלק מצוות ההקמה של בית ספר יער בירושלים. "לפעול בתוך החברה ולגרום לשינויים בתוכה זה משהו שקיים בכל תחומי העשייה שלי. אני מרגישה שהפסטיבל הזה, שהוא פסטיבל שנולד מיוזמה עצמאית לחלוטין, הוא חלק מתוך התפיסה שלי של לקחת את גורלי בידיי ולשנות את המציאות שבה אני חיה. זו זכות גדולה לחשוב מה הייתי רוצה לראות בארץ, או איך אני רואה את ירושלים מבחינה אמנותית או את מי הייתי רוצה להביא לכאן - וממש לגרום לזה לקרות".
באדיבות: נטשה קוזנצובה
לי היא מוסיפה ואומרת, "בזכות פסטיבל מנופים הבנתי את הכח שיש לי כיזמית ואת הכח המדהים שנוצר בעבודה משותפת עם שותפים לחלום. הבנתי שמעניין אותי ליצור סביבה משותפת וקהילה ועשייה משותפת עם אמנים. מאז יצרתי כל פעם את המסגרות שאני עובדת בהן, בתחילה עם פסטיבל מנופים, וכשהתחלתי לנהל את העמותה אפשר לומר שהרבה מהדברים שהחלטתי ליצור היו ועדיין קשורים למענה על כל מה שלא היה לי בתחילת הדרך המקצועית כאמנית ויוצרת. מה שמרגש אותי בליצור אירוע גדול כמו פסטיבל מנופים זה היכולת להשפיע על החיים בעיר שאני מתגוררת בה ולראות איך החיבורים שיצרנו לאורך השנה מתחברים יחד לכדי תכנית מגוונת ועשירה ומתממשים בעולם".
באדיבות: טולקובסקי צבי
האם העובדה שהפסטיבל מתרחש בירושלים נותן אספקט אחר לאומנות שמוצגת בו?
"למרות שירושלים היא העיר הגדולה בישראל, עולם האמנות בה הוא פחות מסחרי. מרבית חללי התצוגה הם ללא כוונות רווח ועל כן הם מאפשרים תערוכות שלא תלויות באוספים של גלריה או באומניות שהגלריה מייצגת ועל כן התערוכות הן יותר תערוכות נושא שאינן תלויה במכירה. זה מאפשר חופש אמנותי גדול יותר, התעסקות בנושאים פחות טרנדיים ואפשרות לעשייה יותר אקספרמנטלית שאנחנו מברכות עליה".
האם יש דבר כזה אומנות ירושלמית? במה היא שונה מאומנות אחרת?
"לטעמנו אין דבר כזה, כפי שלטעמנו אין "אמנות תל־אביבית" או "אמנות נשים" או "אמנות יהודית"", הן עונות, "ברור שאומנים ואומניות מושפעים מהסביבה שהם חיים בה, וממי שהם אבל זה לא הופך את האמנות שלהם כשייכת לעיר מסוימת, למגדר או למגזר מסוים".
באדיבות: שי זילברמן
אתן עובדות עם צוות נשי בלבד. איזו מטרה זה משרת לדעתכן?
"זו לא היתה מטרה מודעת בהתחלה, עם הזמן הבנו שעבודה עם נשים זורמת, מעשירה ונותנת כח לנו ולפסטיבל. מהמפיקות, אוצרות, מנהלות אמנותית ועד לשותפות לניהול הפסטיבל, זו זכות גדולה לעבוד עם נשים חכמות מוכשרות ונחושות שמצליחות להזיז עולמות יחד ולבנות את היצירה המורכבת הזו של פסטיבל מנופים שנה אחר שנה כבר 14 שנה".
באדיבות: שי אזולאי
במסגרת הפסטיבל יערך כנס ירושלים לאמנות #7 שיוקדש למקומה של אמנות ביחס לסוגיות פוליטיות, אקלימיות וטכנולוגיות בינלאומיות ומקומיות. ההרצאות יעסקו בשימוש אמנותי באלגוריתמים וטכנולוגיה לזיהוי רגשות, בחיבור בין אמנות לתהליכים ביולוגיים (ביו-ארט), בתגובות של אמניות ומעצבים למשבר האקלים ובשפת מחול של מפגינים. בנוסף יערכו שני פאנלים בנושאים אקטואליים: האחד יוקדש לתערוכת הדוקומנטה שמוצגת הקיץ בקאסל שבגרמניה, ומעוררת דיונים ושערוריות רבות, והשני יוקדש למצבם של אמניות.ים בשעת חירום, מלחמה ופליטות, בהשתתפות אמנים מאוקראינה, רוסיה ובלארוס.
קרדיט צילום איתמר גרינצבורג
"בסיום כל יום יהיו מופעי מוזיקה נהדרים ופתיחות של תערוכות - ממש כדאי להגיע. כיוון שהכנס נמשך יומיים הצלחנו ליצור חבילת לינה ממש משתלמת במלון המלך שלמה שכוללת לינה, ארוחת בוקר והשתתפות בכל אירועי הפסטיבל בימי חמישי ושישי", אומרת רינת.
לאיזה תערוכה חייב ללכת מי שמגיע בפעם הראשונה לפסטיבל?
"הבחירה ממש קשה כיוון שיש הרבה תערוכות מצוינות שנפתחות השנה בפסטיבל", אומרת רינת, "את תערוכת היחידה של שרון בלבן ממש אסור לפספס. זו תערוכת וידאו ענקית של אמנית ירושלמית ייחודית שתתפרש על כל החללים של מרכז האמנות מעמותה ובית הנסן והיא תיפתח לצד אירועים נוספים שיתרחשו בפסטיבל בבית הנסן כמו כנס ירושלים לאמנות ומופע מוזיקה של "המערבל" הרצועה המוזיקלית של הפסטיבל שבו אל קאת יארחו את ריף כהן עם תקלוט של חן אלמליח".
איזה אירוע אסור לפספס אם אתה חובב אומנות מושבע?
"את אירועי הפתיחה של הפסטיבל ביום שלישי ה-13 בספטמבר שיתרכזו בבית שלנו, המקום בו נולד פסטיבל מנופים: ואת סדנאות האמנים בתלפיות", עונה לי היא.
"אנחנו מזמינות אתכם להיכנס לאתר של הפסטיבל ולבחור את ההמלצה היומית שתתאים לכם ולבוא לראות אמנות".
כך למשל, ביום השלישי ניתן יהיה לצפות בעבודות הוידאו: "דיפ פייק סבתא" של נטע מוזס, "רחיפה" של מרסל תהילה ביטון ו"שוטטות החולם מתלפיות" של דן רוברט להיאני.
זו הזדמנות מרהיבה לחוות את הנעשה בימים אלו בחדרי העבודה של האמנים המקומיים דרך מפגש בלתי אמצעי עם האמנים והאמניות שיוצרים בהם. להיחשף לסיפורים מאחורי היצירות, תהליכי המחשבה, דרכי היצירה, העבודה בחומר, מקורות השראה ועוד.
השנה ייערכו גם מופעי מוזיקה חיה, אירועי אמנות, כנס ירושלים לאמנות, פתיחות של עשרות תערוכות חדשות בגלריות וחללי תצוגה בכל העיר, מתחם "ארץ יצורי הגשר" מועדון אמנותדו־לשוני למשפחות וילדים, וחגיגות העשור למגזין הרמה לייב.
לאורך ארבעת ימי הפסטיבל, הגלריות לאמנות עכשווית בירושלים פותחות תערוכות עם שיחות, סיורים ואירועים ייחודיים בהשתתפות של כ-150 אמנים ואמניות. בגלריות יתקיימו מופעי מוזיקה, מחול ותנועה, מפגשים עם האמנים המציגים, שיחות עם אוצרים , עבודות פרפורמנס מקוריות וחד פעמיות ועוד.
קרדיט צילום: גיתאי סילבר
בין החללים המשתתפים : סדנאות האמנים תלפיות, בית האמנים ירושלים, מרכז לאמנות ומחקר מעמותה בבית הנסן, גלריה ע"ש מורל דרפלר בביה"ס מוסררה, סדנת ההדפס ירושלים, גלריה עזריאלי במכללת הדסה, בית טיכו גלריית המקלט, גלריה ביתא, המרכז לאמנות חזותית ע"ש ג'ינוגלי, גלריה קופסה שחורה, גלריה אגריפס 12 , גלריה מרי, הגלריה החדשה - סדנאות האמנים איצטדיון טדי, גלריה כורש, גלריה ברבור, גלריה סטודיו משלך, גלריה הקוביה
פסטיבל ״מנופים״ לאמנות עכשווית בירושלים 13.9.2022 - 17.9.2022