בית משפט בוושינגטון הבירה ביטל תביעה ארוכת שנים, שהתנהלה בבתי משפט בארה"ב, אותה הגישו נגד גרמניה היורשים של סוחרי אמנות יהודים מהתקופה הנאצית. בתביעה הם דרשו חזקה על יצירות מימי הביניים במוזיאונים הממלכתיים של גרמניה, המכונים "אוצר גואלף" ומוערכים בלפחות 200 מיליון יורו (199 מיליון דולר).
בפברואר 2021, דחה בית המשפט העליון של ארה"ב את טענת היורשים לפיה הם יכולים לתבוע את האוצר המדובר, אותו הגדירו כרכוש שנלקח בניגוד לחוק הבינלאומי. בית המשפט העליון קבע בפסיקתו כי תביעות בבתי המשפט בארה"ב להשבת רכוש ממדינות זרות, אסורות בפני אזרחי המדינות הזרות.
היורשים טוענים בתביעתם, שהסוחרים הגרמנים מכרו את מאגר תשמישי הקדושה לממשלת פרוסיה ב-1935, תוך כדי כפיה, עקב רדיפות הנאצים. בית המשפט העליון שלח את התיק בחזרה לבית המשפט המחוזי הפדרלי כדי שיכריע אם הסוחרים, שהיו אזרחים גרמנים לפני עידן הנאצים, לא היו אזרחים גרמנים עד 1935. אם אכן כך, נראה שהתיק עשוי להמשיך להתנהל.
התביעה נדחתה לעת עתה, אלא אם היורשים יערערו על הדחייה. ב-25 באוגוסט, קבע בית המשפט המחוזי הפדרלי של מחוז קולומביה, כי יורשיהם של סוחרי האמנות לא הוכיחו את העובדות לפיהן ניתן לקבוע שהסוחרים היהודים לא היו אזרחים גרמנים בזמן המכירה. כמו כן קבע בית המשפט כי האשמות הן כלליות ואינן מספיקות, כולל אלה שמצביעות על היחס ליהודים בתקופה הרלוונטית. יתרה מכך, בית המשפט גם קבע כי היורשים לא הוכיחו את התיאוריה שלהם לפיה, אם הם לא היו אזרחים גרמנים, לא היה חל עליהם האיסור שחל על תביעות משפטיות של אזרחי מדינה זרה. זאת ועוד. בית המשפט גם קבע כי גם קודם לכן התובעים לא הצליחו לבטא את הטיעון הזה "באופן שלם ומובחן".
הרמן פרזינגר, נשיא "הקרן למורשת התרבות הפרוסית" (SPK), המנהלת את "אוצר גואלף ", והיא צד לתביעה, אמר כי ה-SPK מרוצה מפסיקת בית המשפט המחוזי, "המאששת את הערכתה ארוכת השנים של SPK " כי אין לדון בתביעה בבתי המשפט בארה"ב. SPK גם טענה זה מכבר שהתביעה "חסרת שחר, שכן מכירת "אוצר גואלף" ב-1935 לא הייתה מכירה כפויה עקב רדיפות הנאצים",
ניקולס אודונל, עורך דינם של היורשים, אמר ל-The Art Newspaper כי ההחלטה והאפשרויות לערער נבדקות, וכי היורשים מאוכזבים מפסק הדין. הוא הוסיף כי "כל בית המשפט מבין שבעיני הממשלה הנאצית, [הסוחרים] אינם נחשבים לגרמנים".