גרייס הארטיגן עברה ב- 1945 לניו יורק כדי לצייר והיא התפרסמה מהר מאוד. תוך חמש שנים היא הציגה בתערוכה, שאצרו ב-1951 שניים מהמכובדים של עולם האמנות : קלמנט גרינברג ומאיר שפירו. זו היתה תערוכת יחיד שהוצגה בגלריה "טיבור דה נגי", ו"המוזיאון לאמנות מודרנית" רכש, עד מהרה, את אחד מציוריה.
הרטיגן, שזכתה לשבחים רבים, עזבה סופית את מנהטן בתחילת שנות ה-60 ועברה לבולטימור, רחוק מהסצנה הניו יורקית מה אפשר לה יותר חופש, אבל זה גם אומר שהיא הייתה, במידה רבה, מחוץ למשחק.
כעת, ה"דור השני" של יצירותיה של האקספרסיוניסטית המופשטת הזו, נבחן בעיר שבה הכל התחיל עבורה. זאת באמצעות מצגת יחיד ב-The Armory Show ובגלרית ACA (שייצגה את הרטיגן במהלך חייה, ולאחר מכן, לאחר מותה ב-2008, את עיזבונה) . המצגת תכלול תשעה ציורים ותמחיש כל עשור בקריירה שלה, משנות החמישים ועד שנות האלפיים.
מורשת לא אחידה
הדוכן של הארטיגן, ב"ארמורי", הוא ביטוי לתשומת לב מחקרית ושיווקית יותר, להם זוכות יצירותיה של הארטיגן, אם כי מדובר בעיקר על הקנבסים שלה משנות החמישים והשישים. "היא הייתה ציירת לא אחידה בעליל, עם יצירות מוקדמות מבריקות ועבודות מאוחרות חלשות", אומרת קאתי קרטיס, מחברת הביוגרפיה של הארטיגן משנת 2015, Restless Ambition: Grace Hartigan, Painter. "מסיבה זו, רטרוספקטיבה מלאה עליה לא תהרוס את המוניטין שלה".
גלריית ACA מציעה פרספקטיבה אחרת, כשהיא בוחרת ציורים מאוחרים יותר ושני קולאז'ים. הרטיגן עבדה בדרך כלל על קולאז'ים בזמן שבילתה בקיץ, מידי שנה, במדינת מיין. מכיוון שהיא הגבילה את החומרים שהביאה לשם. "הם היוו חלק ניסיוני, בקנה מידה קטן, מהעבודה שלה, שמספקים תובנה לגבי האופן שבו היא חושבת", אומרת מיקאלה סרדו לאמארשה, אוצרת גלריית ACA. לדבריה של לאמארשה "הם כמו רישומים, בשביל הרטיגן" ומוסיפה כי, הקולאז'ים המוצגים נעשו ככריכות ספרים לאוסף שירים של חברתה של הרטיגן, המשוררת ברברה גסט.
גרייס הארטיגן, סיר קפה וגלדיולה, 1954
באדיבות עזבון גרייס הארטיגן / גלריות ACA, ניו יורק
שוק עולה מרים את כל העבודות
היחס לקולאז'ים של הארטיגן משתנה מעת לעת. אחד הקולאז'ים שלה נמכר בקיץ שעבר, במכירה פומבית מקוונת של "כריסטי'ס", ב-75,000 דולר (כולל עמלות) - פי חמישה מההערכה הגבוהה ומחיר שיא עבור עבודותיה על הנייר. מכירה זו משקפת הערכה מחודשת כללית של חייה ויצירתה של הרטיגן, אותה מייחסת למארשה לשילוב כוחות. לדבריה, מדובר מחד בגילוי מחדש של נשים ציירות- AbEx -בעקבות התערוכה שהיוותה בשנת 2016 ציון דרך במוזיאון האמנות של דנבר, Women of Abstract Expressionism ומאידך, פרסום ספרה של מרי גבריאל, שנחקר בקפדנות, Ninth Street Women (2018) .
כל עשרת המכירות הפומביות המובילות של הרטיגן התרחשו בארבע השנים האחרונות. במאי השנה נמכר קנבס מופשט, Early November (1959), ב"כריסטי'ס" תמורת 1.38 מיליון דולר (כולל עמלות). מכירה זו קבעה שיא שוק משני חדש להארטיגן, והכפילה את זו שנקבעה בשנה שעברה, כאשר בית המכירות הפומביות מכר את The Phoenix (1962) תמורת $687,500.
בקיץ שעבר, גם אירחה כריסטי'ס תערוכת מכירה פרטית בסאות'המפטון, Grace Hartigan: No Rules והשמועה היא שהמכירות המצטברות עלו על מיליון דולר. קשה מאוד לאמנים להשיג הצלחה עצומה בשנותיהם הראשונות ואז לרדוף אחריה במשך 40, 50 השנים הבאות. היא לא הייתה בסביבה כדי לראות את השוק שלה מזנק כמו שהיה", אומרת למארשה, שהכירה את הרטיגן באופן אישי משנות ה-90 ועד מותה, "היא הייתה חושבת שהגיע הזמן", היא אומרת.