ב-2002, שנתיים לאחר פתיחתו לראשונה לקהל, הכריז "טייט מודרן" על "מיקום חדש קיצוני לאיסוף, אוצרות ותצוגה" - החלל החיצון. המנהלת של החלל החדש והנועז הזה, Tate in Space, הייתה האמנית סוזן קולינס. לדבריה, לוויין בבעלות "טייט" יקיף את כדור הארץ והאורחים יוזמנו לקחת חלק בתוכנית חינוכית, בהתאמה אישית.
שום דבר מזה, למעשה, לא היה נכון. "רבים האמינו לסיפורת", אומר פיפ לורנסון, הפרופסור לשימור באוניברסיטת קולג' בלונדון, "כולל הרשויות הבריטיות, שרצו לבדוק שיש לה את ההרשאות הנכונות לשגר לוויין".
הפרויקט של קולינס התברר כבעל חזון, שכן הוא חקר מגמה שנוכחת יותר ויותר באמנות עכשווית - האופן שבו העבודה והתפקיד של המוזיאון עצמו יכולים להפוך למוקד העיקרי של האמן. אבל כיצד ניתן להחזיק את היצירות הללו, המכונות כיום כ"מדיה מבוססת זמן" באופן שבו הן מגיבות לרגע בזמן, באופן אורגני, בארכיון של מוזיאון ולהפוך אותן לנגישות ומובנות למבקרים עתידיים?
דיון זה ייבחן ב-Reshaping the Collectible: Learning Through Change, כנס בינלאומי שאורגן על ידי Tate (14-16 בספטמבר), במהלכו ידונו אוצרים מובילים בשאלות - הן אתיות והן טכניות - המקיפות את שימור וניהול הזמן- מדיה מבוססת מיצג ומה שמכונה "אמנות חיה", במוזיאונים ובאוספים מוסדיים.
יצירות אמנות מבוססות זמן נוצרות לעתים קרובות כדי להתקיים בממד או בצורה אחת. הו חיות לפרק זמן מדויק, והן נועדו כדי לחוותן רק למשך הזמן שצוין. קיומן נמנע באופן טבעי מהמוסכמות של מבנה האוסף והתצוגה של המוזיאון. לכן שימורן מציב בפני המשמרים שפע של אתגרים. "אוצר מבין שצורת היצירה עשויה לקבל חיים חדשים במוזיאון, שיכולים להיות שונים מאוד מהאופן שבו היא הוצגה לראשונה", אומר לורנסון, מוביל הפרויקט של הכנס. "יש יצירות אמנות שנכנסות לאוספי "טייט", MoMA ו"פומפידו", שמאתגרות את עצם הרעיון של חפץ במוזיאון. לאמנים שיצירותיהם נכנסות לאוספים הללו יכולה להיות השפעה עמוקה על האופן שבו משמרים חושבים, ולכן שיתופי הפעולה הללו מספקים הזדמנויות למוזיאונים לדמיין את עצמם מחדש".
הטיפול בתרבות החומרית
קייט לואיס היא המשמרת הראשית ב"מוזיאון לאמנות מודרנית" (MoMA) בניו יורק, ומפקחת על מחלקת השימור שלו. עבודתה מתמקדת בגישה ובתצוגה של האוסף של MoMA. "איך יצירות שנוצרו והופיעו לראשונה לפני שישה עשורים נשארות חיוניות ועדיין רלוונטיות? איך נוכל להבטיח שהשלמות שלהן תישמר?" שואלת לואיס. "אלה שאלות בסיסיות עבור מוזיאונים בעת רכישת יצירת אמנות מבססות זמן, חיה, פרפורמטיבית ודיגיטלית."
"עשורים של מחקר התמקדו בטיפול בתרבות החומרית, שהתרכזה בטיפול בחפצים", אומרת לואיס. "אבל אמנות עכשווית היא זירה המתפתחת במהירות של מדיומים חדשים ופרקטיקות חדשות, שצוללות לנושאים דחופים מאוד."
כחלק ממענק מחקר לשנת 2018 מ"קרן מלון", ביקרו מחדש אוצרים מ"טייט" ב"עשר שנים בחיים במישור האינסופי", העבודה הניסיונית של המוזיקה והסרט הניסיוני של טוני קונרד משנת 1972. הם עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם אלה שביצעו לראשונה את העבודה ושיתפו פעולה עם קונרד כדי להבין טוב יותר כיצד היא צריכה ל"חיות" באוסף "טייט", תוך יצירת קווים מנחים להפעלה עתידית של היצירה.
לואיז לוסון, ראש השימור הזמני ב-Tate, רואה בכנס הזדמנות עבור אלה המעורבים בשימור מוזיאונים "להסתכל מחדש על איך אנחנו חושבים ועושים את העבודה שלנו".
"דרושים רוחב ועומק עצום של מומחיות כדי לנהל צורות של תרגול חי, שצומח משורשים ומסורות שונות מאוד", אומר לוסון.
"העולם השתנה מאוד מאז שהפרויקט של קונרד נהגה לראשונה", אומר לורנסון. מחקר חדש יוצג בכנס, תוך שימוש בקונרד וקולינס כמחקרי מקרה. אולי יום אחד, ניתן יהיה לאחסן את הוועידה בארכיון בלוויין, לאצור אותו ולהציגו באופן קיצוני, ואז לשלוח אותו לחלל החיצון, להקיף את כדור הארץ.