תשקיעו רגע בחברים שלנו ב-Arts Council England (ACE). הקיץ הזה הם בחנו מספר שיא של 1,730 בקשות לתקצוב, שהוגשו להם, ובאמצעותם יוכלו להיכלל בארגונים הממומנים באופן קבוע. הבקשות שנבחרו יפורסמו באוקטובר ויקבלו מימון ציבורי רגיל מ-ACE, שמתבסס על תקציב ממשלתי ועל תקציב של מפעל הפיס.
ACE הוא מנגנון שתומך ברבים מהארגונים המרכזיים של האמנות החזותית של אנגליה, בהם : Kettle's Yard, Artangel ו-Turner Contemporary, כמו גם במוזיאונים ברחבי הארץ. בזמן ששכבנו הקיץ על החוף קיבלו פקידי ACE כמה מההחלטות הקשות בחייהם, שנדרשו כדי לספק שתי מטרות מנוגדות.
מצד אחד, ישנן המטרות המוצהרות של האסטרטגיה החדשה של ACE, "בואו ליצור", שנועדה "להכיר ולתמוך בפעילויות היצירתיות והחוויות התרבותיות של כל אדם בכל עיירה, כפר ועיר במדינה זו", שמייצרות כל מה שקשור להטבות כלכליות, בריאותיות וחברתיות. מצד שני, ישנה הציפייה ממגזר שלם שהתפתח, להתאים למשימת ACE ישנה יותר, ולתמוך ב"ידע, הבנה ופרקטיקה של האמנויות",
למרבה המזל של ACE, יש כעת גוף גדול מטעם מדעי החברה, שעוזר לשיקוליו. עשור של מחקר חשף עקרונות יסוד מסוימים, אשר, אם נלקחים בחשבון, מבטיחים כי ל-ACE יש סיכוי טוב להשקיע באופן, שישיג את יעדיו המוצהרים, האחרונים.
"בואו ניצור" מתיישר עם החשיבה הנוכחית, הרואה בהשתתפות תרבותית אמצעי לצבור ולהוציא סוג של הון. ההון הזה לא מופיע רק בקסם, כאשר מישהו מקיים אינטראקציה עם ארגון הממומן על ידי ACE. לעיתים קרובות הוא יכול לנבוע מתנאים, שהם מחוץ לשליטתו של כל ארגון אמנות אחד.
מערכת מורכבת של כוחות קובעת במה אנשים צפויים לעסוק מלכתחילה, ומה המעורבות הזו עשויה להשיג. הכוחות המדוברים מוכרים: הידע, הגישה והמאפיינים הדמוגרפיים של מישהו. זה לא משנה אם האמנות טובה או לא.
תרבות מובנת יותר ויותר במונחים של מערכת אקולוגית, עם לולאות משוב מורכבות בין מימון, תכנות, תשתית, ממשל, מדיניות, חינוך, מדיה, טכנולוגיה, אופנה ואורחות חיים. אף קובע מדיניות רציני לא חושב במונחים של "התערבויות" בודדות כמו : פרויקט כאן, בניין שם, ופסטיבל במקום אחר.
ACE היא אחת מאותן ישויות נדירות, עם היכולת לחשוב בקנה מידה גדול ולפעול בדרכים המשפיעות על הבריאות של המערכת האקולוגית והתרבותית כולה. ACE תרצה להשתמש במצטבר של כל ההחלטות האינדיבידואליות של הקיץ הזה, כדי להבטיח שהתנאים יתאימו לדרישות של "בואו ניצור".
משתתף, לא פסיבי
התוצאות החברתיות הללו - כגון בריאות ורווחה משופרים, כלכלות מקומיות תוססות וחיים יצירתיים מונגשים - נובעות מפעילויות שהן השתתפותיות ולא פסיביות. הפעילויות מטפחות אינטראקציה קבוצתית ולא התבוננות בודדת, הן מובנות ומתמשכות ולא מזדמנות ונדירות, וכן בנויות מלמטה למעלה ולא נכפות מלמעלה למטה. אתה לא נוטה לקבל את היתרונות החברתיים האלה של תרבות על ידי כניסה לבניין מפואר, מסירת 20 פאונד ובילוי של 90 דקות בלדשדש על פני סדרה של ציורים.
האירוניה של ACE היא שאמנים וארגונים רבים תמיד עשו מה ש"בואו ניצור" מבקשת מהמועמדים שלה. עם זאת, ההתערבויות התרבותיות המשפיעות ביותר על "עשה זאת בעצמך, נטו" מושכים את המימון והתמיכה הכי קטנה מקובעי מדיניות. אולי זה מה שהפך אותם ליעילים כל כך?
אותם חלקים בלתי אהובים של המגזר האמנותי התמקדו ביצירת חוויה איכותית לאנשים רגילים במסגרות לא מסורתיות. אבל בגלל שזה לא התאים לנורמות אסתטיות עיליות, התעלמו מזה. הם היו יוזמים ויזמים. הם משרתים קהילות מקומיות מגוונות, מכיוון שהם נולדו מהקהילות האלה. הם לא צנחו מכמה פילנתרופים בעלי כוונות טובות, אך מוטעות. הם חלק מתרבות נגד, שדוחפת נגד ממסד פוליטי ותרבותי, שמעניק פרס ברק וזוהר.
היסטורית זה עניין של אמנויות קהילתיות, לא של מוסדות העילית שהצליחו כל כך מעשרות שנים של סבסוד של ACE. המנהיגים המשפיעים האלה אינם מסוג האנשים שממלאים טפסים בשפה טכנית ומספקים תיעוד בירוקרטי, כי הם היו עסוקים בלגרום לדברים לקרות בעולם האמיתי, לא בעולם המועצה לאמנויות.
אם ההתיישבות החדשה היא קיצונית כמו ש"בואו ניצור" נותן לנו להבין, אז זה ישמח את תומכי השינוי וירגיז את הממסד.
אז, ציינו ביומנים שלכם: אולי צפויה לנו מהפכת אוקטובר - אם ACE תעז לקיים את הבטחותיה.
• ג'יימס דוסר הוא יועץ וחוקר אמנויות