התובע בתיק, שכולל למעלה מ-550 רישומים והדפסים גנובים של פיקאסו, ביקש עונשי מאסר על תנאי נגד בעלי הגלריה הפריזאית Belle et Belle.
הגלריסטית אן פפר ובעלה הרברט מואשמים בהסתרת מאות יצירות שנגנבו מבנותיה של ג'קלין פיקאסו וסוחרת האמנות Aimé Maeht. לפי עדותן של שתי הנשים, קתרין הוטין-בליי וסילבי בלטזארט-איון, לפחות 553 רישומים והדפסים מקוריים של פיקאסו, בשווי של יותר מ-13.5 מיליון אירו, נגנבו בין השנים 2006 ל-2008 מהבתים השכנים שלהן בפריז, על ידי שיפוצניק שהשתמש במפתחות שלהן בהיעדרן.
הגניבה התגלתה רק בשנת 2011 כאשר ארבעה רישומים הוצגו למנהלי העזבון של פיקאסו לאימות, לפני תערוכה בגלריה פריזאית אחרת. הגנב, פרדי מוצ'נבך, נעצר לארבעה חודשים ושוחרר בגלל תקופת ההתיישנות. הוא הודה שגנב מאות יצירות על נייר, מהוטין-בליי ובלטזארט-איון, כדי לכסות את חובות ההימורים שלו.
לדברי מוצ'נבך, הוא מכר אותם למתווך בשם טוני תמורת סכום כולל לכאורה של 150,000 אירו. המתווך אנטוניו סלאנו (טוני), שנעצר באיטליה, הודה כי מכר את השלל, באותו מחיר בתוספת 10% עמלה, לאן פפר, הבעלים בת ה-80 של Belle et Belle. אבל, בבית המשפט, הכחיש סלאנו שידע את מקור היצירות וטען שהוא לא ידע שהציורים יכולים היו להיות סקיצות שעשה פיקאסו.
Picasso’s Study for Lysistrata (1933)
© Succession Picasso
במהלך דיון משפטי, שהתנהל בין ה-5 ל-7 באוקטובר, הכחישו פפר ובעלה כל פשע, אך סירבו לענות על שאלות. החקירה ההוכיחה ניהול לא תקין בגלריה שלהם: מכירות של רישומים לא חתומים על ידי פיקאסו, אי ניהול תיעוד של עסקאות, תשלומים בלתי חוקיים במזומן ושימוש בחברת חוץ הקשורה לחשבון בנק אנונימי בשוויץ. "זה לא הסבר מושלם", הודה פרנסואה ארטופל, אחד הסנגורים של בני הזוג, "אבל לא הייתה להם דרך להבין שהעבודות שרכשו נגנבו". סלאנו טען ש"ככה זה עובד", בהתייחסו למנגנוני שוק האמנות דאז. הגלריה מעולם לא הואשמה בגין הונאת מס.
חמישים ושש יצירות נמצאו בגלריה ובדירות של בני הזוג, במרתפים שלהם ובמרתף של בתם, ז'רלדין פפר-לוי, ואצל ממומחים ואספנים נוספים שרכשו אותם מ-Belle et Belle. חלק מהגיליונות ניזוקו או נחתכו לחתיכות בגלל שנשאו מספר ציורים.
ז'קלין לאפונט, סנגורית נוספת, ניסתה למזער את חשיבות הגניבה, וטענה שקשה לסמוך על שתי היורשות, שלעתים שינו גרסה לגבי מספר היצירות החסרות. Baltazart-Eon העידו על הקשיים בהקמת מלאי של אלפי גיליונות, במיוחד כאשר החשודים העיקריים עשו הכל כדי להסתיר את השינויים והנזק שגרמו לרכוש הגנוב. החוקר הראשי, תומס ארדי, הצהיר כי משפחת פפר הפגינה "בוגדנות מיוחדת" במהלך החקירה שנמשכה שבע שנים. הרברט פפר, שהוא רופא, טען בתחילה שהוא קנה כמה מהציורים של פיקאסו ממטופל, והפציר בו להצהיר שהם ניתנו בתמורה למרשמים של ואליום. הרברט הודה בפני בית המשפט כי הוא "לא היה גאה בשקר הזה".
הרישום המשפטי של העסקאות נעלם מהגלריה, כאשר המקום נפרץ, אך בני הזוג פפר הכחישו כל קשר לפריצה. לפי האישומים נגדם, במקרים מסוימים שונו המספר שנרשמו על תחריטים של מירו, ג'קומטי, קנדינסקי, קלדר ודומיהם. מכיוון שהמספרים הראשונים של המהדורות המוגבלות יועדו על ידי Aimé Maeht עבור ילדיו, 4/50 הפך ל-14/50, כדי להימנע מכל עקבות אל בתו של הסוחר.
"אין שום דבר נורמלי בהתנהגותם: העבריינים הם כתם של שוק האמנות", אמרה אן-סופי נרדון, עורכת דין של שתי היורשות, שגם שואלת "היכן היצירות שעדיין חסרות?" פסק דין בתיק צפוי ב-18 בנובמבר.