"מרכז הדפוס ניו יורק", מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) שנוסד בשנת 2000 כמוסד האמריקני הראשון המוקדש להדפסי אמנות, פתח מחדש את שעריו ב-8 באוקטובר, במיקום חדש בצ'לסי. המרכז חתם על חוזה שכירות ל-10 שנים עבור שטח של 4,100 מ"ר בקומת קרקע ברחוב 535 West 24. שטח זה יותר ממכפיל את גודל המרכז הקודם ומספק נראות הרבה יותר גדולה לפעילותו.
כעת יש למרכז גם זהות חדשה. בעבר הוא היה ידוע כ"מרכז הדפוס הבינלאומי ניו יורק". שינוי השם מדגיש את משימתו של המרכז, שהדפוס היא הנושא המרכזי שלו, לשמש גם כמרכז לצפייה ולמידה על הדפסים.
"החזון הוא להעניק לדפוס את ההכרה הראויה על ידי מיצובנו כאחד מחללי התצוגה החיוניים והמומלצים בניו יורק", אומרת ג'ודי הקר, מנכ"לית מרכז ההדפסה ומוסיפה: "אנחנו כבר הרבה זמן מוסד ספציפי בינוני, שפועל מתחת לרדאר, פחות ממה שמגיע לפרויקטים שעשינו ולאמנים שקידמנו. אז אנחנו רוצים יותר חשיפה".
מרכז הדפוס הסגור מאז חודש מרץ, החל לחפש בשנה שעברה חלל חדש וגדול יותר כחלק מהתוכנית האסטרטגית האחרונה שלו. במקור היה המרכז ממוקם ברחוב 26 מערב, בקומה החמישית של בניין מעורב. למרות שהחלל הזה משך אליו עוקבים נאמנים, היה קשה יותר למשוך אליו מבקרים מזדמנים, על אף חלון הראווה שלו בקומת הרחוב.
המרכז החדש, שתוכנן על ידי האדריכל מרקוס דוכנצ'י מהמשרד הניו יורקי studioMDA, כולל חזית מזמינה עשויה זכוכית, המספקת נוף מלא של לובי, שיכלול בקרוב ספרייה קטנה ואפשרות הצצה לגלריות שבפנים.
המרכז קיבל גם עדכון חשוב נוסף: מערכת בקרת אקלים נכונה להצגת עבודות על נייר בצורה בטוחה יותר. "אנחנו אוהבים להיות קטנים וחזקים - אנחנו לא מחפשים להפוך למוסד ענק, אבל לעתים קרובות נגמר לנו המקום בתערוכות שלנו", אומרת הקר ומוסיפה: "עכשיו אנחנו יכולים להגשים טוב יותר את סוגי התצגות שרצינו לעשות."
חנוכת הגלריות החדשות תתקיים ב- Visual Record: The Materiality of Sound in Print, תערוכה קבוצתית הבוחנת כיצד אמנים בחצי המאה האחרונה השתמשו בתהליכים מבוססי הדפס, כדי לחקור את היחסים בין צליל לתמונה. העבודות המוצגות מדגישות את הפוטנציאל של יצירת הדפס על פני דיסציפלינות שונות, החל מספר האמנים של בת'אני קולינס עם עלים חתוכים בלייזר ועד ל-Sound Tapestries של ג'ס רולנד (2022), מיצב צליל תלוי, מודפס על נייר נחושת, המזכיר מעגלים. רבים מ-15 האמנים שמציגים אינם מוכרים בהכרח ביצירת הדפס, והתערוכה מאירה כיצד המדיום השפיע על עבודתם.
"בעבר, יצירת הדפס נחשבה לעתים קרובות לפרקטיקה מקבילה למדיום ה'ראשוני' של אמן, אבל במציאות היא לרוב חלק בלתי נפרד מהפרקטיקה של אמן", אומרת האוצרת האורחת אלרי ארדוס, מנהלת ההדפסים והמהדורות ב-David Zwirner. "תערוכה זו והגישה של מרכז ההדפסה ממריצות הבנה שהדפסים ודפוס הם חלק מגישה ספציפית לאמנות."
התצוגה החזותית אורגנה במקור עבור החלל הקודם של מרכז הדפוס, כך שארדוס הייתה מסוגלת לחלום בגדול יותר ולנצל את השטחים המרובעים והתקרות הגבוהות יותר. "בחלל הישן יכולתי להציג אולי חוט אחד של הנרטיב הגדול יותר", היא אומרת. "בחלל החדש, המרחב מאפשר למבקרים לראות וליצור קשרים בצורה אורגנית יותר, תוך כדי תנועה."
לצד ההתרחבות הפיזית שלו, מגדיל מרכז הדפוס גם את הצוות והמשאבים שלו. כעת יש לה, להקר , את מנהל הפיתוח הראשון שלה, את הרשם הראשון שלה ואת רכז התערוכה הראשון שלה והיא מקווה לגייס את האוצר הראשון שלה בשנתיים הקרובות.
הקר גם מקווה בסופו של דבר להגדיל את התכנית השנתית שלה משלוש תערוכות לחמש. על פי לוח התוכנית ל-2023 ו-2024 יתקיימו: תערוכה שמציבה הדפסים של ניקול אייזנמן ב"שיחה" עם פסלי האמנית, תערוכה קבוצתית השמה דגש על אמנים מתפתחים המשתתפים בתוכנית הפיילוט החדשה של העמותה ותערוכת יחיד של הדפסים של האמנית המנוחה מרגרט לוונגרונד, ליטוגרפית פורצת דרך.
לדברי הקר DEIA (Diversity, Equity, Inclusion and Access) היא עניין מרכזי בתכנון האסטרטגי של מרכז ההדפסה החדש ואחת ממטרותיו היא להגביר קולות אמנותיים ואוצרות מגוונים. בנוסף, בכל התכניות שלה השתתפות הקהל היא חופשית, כולל שיחות אמנים, הופעות וסיורים מודרכים שבועיים, בשבתות.
"אחד העקרונות שלנו הוא להיות אלופי הדפוס, אבל גם למקם את הדפוס בתוך שיח אמנותי ותרבותי רחב יותר, כך שהוא לא נתפס כמדיום מבודד שאתה צריך להיות בעל מומחיות כדי להבין", אומרת הקר. "אנחנו רוצים להיות משאב. זה לא נועד להיות מרכז הדפסה שמיועד רק למומחי הדפסים".