עבודת מפתח מתקופתו המאוחרת של פיט מונדריאן תלויה ככל הנראה הפוך כבר למעלה מ-75 שנה. עבודתו של האמן ההולנדי (1872-1944) כלולה בתערוכה חדשה, Mondrian: Evolution, שנפתחה בשבת ב- Kunstsammlung Nordrhein-Westfalen בדיסלדורף, בגרמניה (עד 12 בפברואר 2023).
New York City (1941) - עבודה מופשטת המורכבת מקווים אנכיים ואופקיים באדום, צהוב וכחול - הוצגה מאז 1945 עם חמשת הקווים המרווחים ביותר, בתחתית התמונה. עם זאת, העבודה נראית אחרת בתצלום שצולם בסטודיו של מונדריאן זמן קצר לאחר מותו ב-1944, הקווים המרווחים נמצאים בצמוד לחלק העליון.
האוצרת המשותפת של התערוכה, סוזאן מאייר-בוזר, מציעה בקטלוג כי "ייתכן שכבר לא ניתן יהיה לקבוע אם הכיוון שנחשב קודם לכן נכון הוא אכן תקף". היא מוסיפה שאם היצירה מסובבת ב-180 מעלות - כפי שניתן לראות בתצלום מ-1944 שפורסם במגזין Town and Country - "היא מתפקדת היטב: הקומפוזיציה מקבלת את העוצמה והפלסטיות שלה".
תצוגת התקנה של מונדריאן: אבולוציה ב- Kunstsammlung Nordrhein-Westfalen בדיסלדורף. ניו יורק סיטי (1941) מוצגת לצד Woods ליד Oele (1908) Kunstsammlung Nordrhein-Westfalen; מוזיאון האמנות דן האג
העבודה אינה מתוארכת או חתומה על ידי האמן וסביר להניח שהיא לא גמורה. נראה כי מונדריאן השתמש ברצועות הנייר הצבעוניות כדי לגבש את הקומפוזיציה לפני שצייר אותן בשמן כפי שניתן לראות בעבודה דומה, "ניו יורק" (1942), שנמצאת באוסף של "מרכז פומפידו" בפריז. מאייר-בוזר משווה את הקומפוזיציה הזו, עם רווחים מקרובים בחלק העליון, לאופן שבו כדאי אולי להציג את "ניו יורק סיטי".
יתרה מזאת, למרות שהיצירה לא עברה שימור מפורט, כותבת מאייר-בוזר כי נראה שרצועות הנייר הודבקו תחילה למה שהוא כיום תחתית הבד ולאחר מכן עובדו, כאשר היה הגיוני להתחיל מה- למעלה ולפרוס את המדבקות כלפי מטה. עם זאת, היא מסתייגת מהתיאוריה הזו עם האפשרות שייתכן שהאמן "הפך את התמונה שוב ושוב בזמן שהוא עבד עליה, ובמקרה זה לא יהיה כיוון נכון או לא נכון".
מאייר-בוזר אמרה לעיתון "גרדיאן" בשבוע שעבר כי היא כעת "בטוחה ב-100% שהתמונה לא עמדה נכון". למרות זאת, העבודה תמשיך להיות מוצגת כפי שהייתה בשנים האחרונות מטעמי שימור: "סרטי ההדבקה כבר רופפים מאוד ותלויים בחוט [...] "אם הייתם הופכים את זה עכשיו, כוח הכבידה ימשוך את זה לכיוון אחר."
הדרך הנכונה? מונדריאן ניו יורק סיטי I (1941) הסתובב 180 מעלות מכפי שאולי נועד להיות מוצג במקור
© Mondrian/Holtzman Trust, c/o Beeldrecht, Amsterdam, Holland, Kunstsammlung Nordrhein Westfalen, Düsseldorf, photo: Walter Small, Dusseldorf
האוצר העצמאי פרנצ'סקו מנקורדה, שארגן את התערוכה של "טייט ליברפול" ב-2014 "מונדריאן והאולפנים שלו", אומר ל-The Art Newspaper: "לא סקרתי את כל העדויות התיעודיות (התמונה במיוחד) המשמשות לתמיכה בהצהרה, אבל מבחינתי ההיבט המעניין של הסיפור הוא שהעבודות הללו לא היו גמורות. המשמעות היא שכוונת האמן לא מונחת עליהם וככאלה הם היברידיים ואיכשהו שבירים יותר במעמדם. אם מונדריאן היה חי יותר האם הוא היה מסיים אותם? אֵיך? כל הוודאות סביב חפצים מהסוג הזה צריכות להילקח בחשבון […] אני חושב שלשיקולים האלה יש השפעה גם על ה'טעות' האפשרית".
מונדריאן התנסה בסגנונות שונים לאורך הקריירה שלו, אך יצירותיו החשובות והמפורסמות ביותר הן הקומפוזיציות המופשטות משנות ה-20 וה-30 , שנוצרו באמצעות קווים אנכיים ואופקיים בשחור ושלושת צבעי היסוד. "ניו יורק סיטי" נוצר לאחר שהאמן עבר ב-1940 לארה"ב והתחיל לצייר ציורים תוססים בעיקר באדום ובצהוב, תוך התחמקות מהקווים השחורים העבים של פעם. הוא החל להוסיף ריבועים ונקודות שרצים לאורך הקווים, מחקה מכוניות שנוסעות ברחובות הרשת של ניו יורק, והוסיף תחושת תנועה לעבודות. האמן קיבל גם השראה ממוזיקת בוגי-ווגי וקרא כמה יצירות על שם הז'אנר.