משובץ יצירות מופת, החל מבוטיצ'לי ועד Seurat, השיג אוסף אוגוסט של מייסד "מיקרוסופט" המנוח, פול אלן, שיא של 1.5 מיליארד דולר במכירה פומבית ב"כריסטי'ס", בניו יורק.
סך כל המכירות עמד על 1.296 מיליארד דולר, כאשר כל 60 היצירות שהוצעו למכירה נמכרו, מה שסיכם את הכנסות מהמכירות לקרובות לראש התחזית של בית המכירות שעמדה על 1.38 מיליארד דולר (לפני עמלות). "כריסטי'ס" הציעה בהמשך עוד נתח של עבודות מהאוסף של אלן.
התוצאה קבעה שיא למכירה חד פעמית, לבעלים בודדים, וגברה למשל על מכירת אוסף Macklowe בסך 676.1 מיליון דולר של "סותבי'ס", בנובמבר 2021.
כל היצירות שהוצעו למכירה הגיעו לשוק מגובים בערבויות פיננסיות, בין אם מובטחות במה שנקרא ערבויות צד שלישי ובין אם בגיבוי של "כריסטי'ס". במובן הזה, הוגדרה המכירה כמכירת "כפפה לבנה"(מכירה שכל ההצעות נמכרו), עם 100% מהשפע המדהים שנמכר.
20 שיאי מכירות פומביות של אמנים נשברו וחמש יצירות נמכרו בלמעלה מ-100 מיליון דולר, כולל עמלות, שהוא הישג בפני עצמו.
הערב המריא עם ציור השמן הקטנטן של פבלו פיקאסו בגודל ארבעה אינץ' על שישה אינצ'ים, Quatre baigneuses משנת 1921, שנמכר ב- 2.8 מיליון דולר (3.4 מיליון דולר עם עמלות). זאת לעומת הערכה מוקדמת של 600,000 - 800,000 דולר. הציור "ללא שם" של אלכסנדר קלדר, (מה שהוא כינה "יציב") מסביבות 1942, הרוויח 6.5 מיליון דולר (7.8 מיליון דולר עם עמלות), הרבה מעבר לאומדן הגבוה של 3.5 מיליון דולר.
לפיקאסו בגודל כרטיס האינדקס, כמו רבים מאחיו במכירה, יש מוצא נפלא : במקרה זה הוא עבר מהאספן האמריקאי החלוץ, ג'ון קווין, ליוצר הסרטים, מייק ניקולס, לפני שהצטרף לאוסף של אלן.
לפני שהתותחים הגדולים התחילו לירות, כבש הדפס המסטיק-בכרומט על פלטינה- של אדוארד סטייכן משנת 1905, The Flatiron, את ציון הדרך המואר בעיר ניו-יורק, וקבע שיא אמן כאשר הוא נמכר עבור 10 מיליון דולר (11.8 מיליון דולר עם עמלות). עוד יצירה ששילשה את ההערכה הגבוהה של 3 מיליון דולר - אם כי לא ממש שיא חדש עבור המדיום-היתה התצלום היחיד במערך הציור, האולטרה-בלו צ'יפ.
התיאבון ליצירות מהשורה הראשונה היה סוער מראשיתו, כשהמכירה השישית, התכשיט הימי הפונטיליסטי של פול סינאק, Concarneau, calme du matin (אופוס מס' 219, larghetto) משנת 1891, השיג שיא עם מחיר של 34 מיליון דולר ( 39.3 מיליון דולר עם עמלות). אלן רכש אותו, בנובמבר 1998, ב"כריסטי'ס", בניו יורק, תמורת מחיר שיא דאז של 4.4 מיליון דולר (כולל עמלות).
יצירה מדהימה וסיפורית מאת ז'ורז' סֶרָה, Les Poseuses, Ensemble (גרסה קטנה) משנת 1888 - הכוללת שלישיית דוגמניות עירומות במנוחה בסטודיו של האמן, עם יצירת המופת שלו, Un dimanche après-midi à l'île de la Grande Jatte ( 1884-86) גלוי ברקע - נמכר למציע טלפוני אנונימי, במחיר שיא של 130 מיליון דולר (149.2 מיליון דולר עם עמלות).
אלן, שמת מלימפומה ב-2018, בגיל 65, ושהחזיק גם בקבוצות ספורט מקצועיות בסיאטל ובפורטלנד, כמו גם שני מוזיאונים המוקדשים לתרבות הפופ, רכש את הציור של סֶרָה באופן פרטי בסוף 1999, באמצעות סוחר ניו יורקי תמורת סכום בלתי ידוע. הציור נמכר בפעם האחרונה במכירה פומבית ב"כריסטי'ס", בלונדון, ב-1970, תמורת כ-1.1 מיליון דולר (כולל עמלות), או 8.1 מיליון דולר במטבע של היום.
המכירה התאפיינה בבעלים מפורסמים, מג'ון קווין ועד לפטרון האמנות של פילדלפיה, הנרי פלומר מקילני. ככל הנראה שמקילני, היו"ר לשעבר של "מוזיאון פילדלפיה לאמנות", מכר את התמונה בלונדון, כדי לממן בניית אולם נשפים לאחוזתו בעיר. לפי דיוויד נאש- שחיפש ציורים עבור אלן בין 1997 ל-2005, לעתים קרובות יחד עם האוצר של אלן, פבלו שוגורנסקי- חשב אלן שזה בסדר להיפרד מהציור, כי ל"קרן בארנס" הייתה את הגרסה המלאה, ברוחב שמונה מטרים.
יצירות המופת המשיכו לעלות למכירה. פסל הטאהיטית Maternité II של פול גוגן (1899), הכוללת אם חשופת חזה מניקה את תינוקה עם שני מלווים שעומדים מאחוריה, זינקה למחיר של 92 מיליון דולר (105.7 מיליון דולר עם עמלות), בהתאם להערכתה, שלא פורסמה, העולה על 90 מליון דולר. אלן רכש את אותה בנובמבר 2004, ב"סותבי'ס" בניו יורק, תמורת מחיר שיא של 35 מיליון דולר (39.2 מיליון דולר עם עמלות).
אם היה צריך לבחור בגביע מהמדרגה הגבוהה ביותר מהמכירה, זה יכול היה בקלות להיות הנוף האיקוני של פול סזאן, La Montagne Sainte-Victoire (1888-90), שהמריא למחיר שיא של 120 מיליון דולר ( 137.7 מיליון דולר עם עמלות), בדיוק על יעד האומדן שלו, שטרם פורסם, בסכום העולה על 120 מיליון דולר. אלן רכש את הציור במאי 2001, ב-Phillips de Pury & Luxembourg New York תמורת 35 מיליון דולר (38.5 מיליון דולר עם עמלות).
המחיר הנוכחי הכפיל את שיא המכירה הפומבית של סזאן, שנקבע בעבר על ידי Rideau, cruchon et compôtier ב"סותבי'ס", בניו יורק במאי 1999, כאשר הוא הכניס 60.5 מיליון דולר עם עמלות.
אף על פי שדי הרחק מאחור מבחינת המחיר, היה "גשר ווטרלו" המדהים והמושלם של קלוד מונה, ב- soleil voilé (1899-1903) הוא עורר סבב של הצעות מקדימות ונמכר לבסוף ב- 56 מיליון דולר (64.5 מיליון דולר עם עמלות). המחיר המדובר נחשב בכל זאת לכישלון, בהתייחס לכך שהמחיר שנדרש עבורו מלכתחילה עמד על סכום העולה על 60 מיליון דולר. אלן רכש אותו בנובמבר 1997, ב"כריסטי'ס", בניו יורק, תמורת 8.2 מיליון דולר (עם עמלות).
נראה היה כי נופים הם אחד מתחומי העניין הגדולים של אלן, כפי שמעידים 39 העבודות בתערוכת המוזיאון הנודדת, שהן יצירות מופת של נוף וטבע מאוסף משפחת פול ג'י אלן. העבודות הוצגו ב"מוזיאון לאמנות", בפורטלנד, בשנים 2015-2016, ומספר מהן - כולל הסזאן – נכללו שוב במכירה הנוכחית.
Birch Forest של גוסטב קלימט משנת 1903, המתאר מבט מקרוב על גזעי עצים ועלווה, הניב מחיר של 91 מיליון דולר (104.5 מיליון דולר עם עמלות), בהתאם להערכתו, שטרם פורסמה, העולה על 90 מיליון דולר. אלן קנה את הציור בנובמבר 2006 ב"כריסטי'ס", בניו יורק, תמורת 36 מיליון דולר (40.3 מיליון דולר עם עמלות).
המשטח דמוי הקצפת של וינסנט ואן גוך ב-Verger avec cyprés, משנת 1888 וצבוע בארל, התגלה כבלתי ניתן לוויתור על ידי המציעים. הוא נמכר במחיר של 102 מיליון דולר (117.1 מיליון דולר עם עמלות), בהתאם להערכה שעמדה על מעל 100 מיליון דולר.
האימפרסיוניזם ודרום צרפת לא היו התשוקות היחידות של אלן. הטעם שלו שוטט בתקופות ואזורים אחרים, כולל The Piazza San Marco, Venice, looking east towards the basilica, שנמכר ב- 8.8 מיליון דולר (10.4 מיליון דולר עם עמלות) , העולה על האומדן הגבוה של 7 מיליון דולר. אלן רכש אותו ב"סותבי'ס", בלונדון, בדצמבר 2014, תמורת 8.5 מיליון דולר (עם עמלות). המחיר המדוברהוא מה שהפך את הציור לאחת העבודות הבודדות, שלא האפילו לחלוטין על הערכות מחיר קודמות.
הנוף המימי של אדואר מאנה עם ציוני דרך מרחוק, Le Grand Canal à Venise (1874) נמכר ב- 45 מיליון דולר (51.9 מיליון דולר עם עמלות), שהוגדר כקצה הנמוך של הערכתו שעמדה על 45-65 מיליון דולר. (האוסף של אלן כולל גם נופים ונציאניים מרהיבים של קלוד מונה וציור מופת של שושנת מים, אבל הם נעדרים מההרכב של "כריסטי'ס".)
עוברים אחורה בזמן, מסן מרקו במאה ה-18 לטונדו הפלורנטיני של סנדרו בוטיצ'לי מהמאה ה-15, שנוצר בטמפרה, שמן וזהב טחון על לוח- Madonna of the Magnificat הציור נמכר ב- 42 מיליון דולר (48.4 מיליון דולר עם עמלות) למציע טלפוני אנונימי. תוצאה זו מיקמה את תמונת ה"אולד מאסטר" בתחום ההערכה שלה, שלא פורסם, למעלה מ-40 מיליון דולר. אלן רכש את הבוטיצ'לי ב-1999 באופן פרטי, תמורת סכום בלתי ידוע.
למרות שקשה לאפיין את הטעם הכללי שלו או את אסטרטגיית האיסוף שלו, מלבד היצמדות לדוגמאות מהשורה הראשונה, נדד אלן גם לאמנים בריטים ואמריקאים, כולל החיבור המדהים של לוסיאן פרויד, Large Interior, WII (אחרי Watteau) (1981-83) . הוא מתאר מה שנראה כארבעה בני משפחה דחוסים יחד על מיטה עם ילד צעיר יותר, שמביט אל הצופה מהרצפה. הציור השיג מחיר שיא של 75 מיליון דולר (86.2 דולר עם עמלות), בהתאם להערכתו שטרם פורסמה, סכום העולה על 75 מיליון דולר.
בחזית האמריקנית, ה-White Rose with Larkspur No.1 של ג'ורג'יה אוקיף (1927) נמכר לקונה מספר 282 תמורת 23 מיליון דולר (26.7 מיליון דולר עם עמלות, כמעט פי שלושה מההערכה הגבוהה שלו, של 8 מיליון דולר. וה-Small False Start של ג'ספר ג'ונס מ-1960 נמכר לאותו מציע במחיר של 48 מיליון דולר (55.3 מיליון דולר עם עמלות), לעומת הערכה של 45-65 מיליון דולר.
ציור מלא אור וסקסי ללא ספק של אנדרו ווית', Day Dream (1980), שנוצר בטמפרה על לוח ומתאר גוף עירום ישן מתחת לכילה, כבש את חדר המכירות בסערה. בסופו של דבר הוא נמכר במחיר של 20 מיליון דולר (23.2 מיליון דולר עם עמלות), שיא מכירות פומביות חדש לאמן ויותר מפי שישה מההערכה הגבוהה שלו, של 3 מיליון דולר.
על פי דובר "כריסטי'ס", באופן מדהים ויוצא דופן לפיזור בסדר גודל כזה, כל ההכנסות נטו ילכו לקרן משפחת פול ג'י אלן, כדי לתמוך בפילנתרופיה "בהתאם לרצונו של מר אלן",.
"הערב היה הצלחה אדירה", אמר הסוחר הפרטי מייקל אלטמן, שהגיש הצעות רכישה ללפחות ארבע יצירות אמריקאיות, ללא הצלחה, כולל ניסיון לוויית' עד 13.5 מיליון דולר. "זה התחיל עם חומר טוב מאוד של יצירות מופת, שלעולם לא יהיו עוד. לעולם לא נראה שוב ציורים כל כך טובים של אותם אמנים".,
המכירה השנייה של "כריסטי'ס" של עבודות מהאוסף של אלן של האומנות מהמאה ה-20 וה-21,
יצאה לדרך והיא תכלול בשבוע הבא95 יצירות, שיימכרו בניו יורק : ב"סותבי'ס", ב"פיליפס" וב"כריסטי'ס".