אמן הבארוק של בולוניה, גווידו רני (1575-1642), נודע בימי חייו כ"אלוהי", זאת בהתייחס לכישרונו ולנושאיו השמימיים. אבל ה"אלים" של עולם האמנות לא תמיד היו חביבים לרני, כשהמדונות המביטות כלפי מעלה החלו להיראות יותר ממעט מיושנות במאה ה-19. (ג'ון ראסקין, למשל, תיעב אותו.) בסופו של דבר הגילוי המחודש של רני מאמצע המאה ה-20 עלה בקנה אחד עם זה של יריבו ברומא, קאראווג'ו, שנטיותיו הפרוטו-מודרניות עדיין יכולות להעלות על היצירות העצומות, המגוונות, אך בעיקרן הקלאסיות של רני.
"מוזיאון סטדל", בפרנקפורט, מקווה החודש להחזיר את הניצוץ לכוכבו של רני, על ידי הצגת כ-130 ציורים, רישומים ותחריטים שלו ב-Guido Reni: The Divine. התערוכה, שמציגה גם כ-35 יצירות אמנות השוואתיות וחפצים אחרים, כוללת את המספר הגדול ביותר של יצירות חתימה של האמן, המאוחדות במקום אחד, אומר אוצר התערוכה בסטיאן אקלרסי, המומחה של השטדל לציורי רנסנס והבארוק האיטלקי.
Immaculate Conception (1627) של גידו רני
צילום: מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
"אלוהי" - כינוי שבני דורו של רני נהגו להעיר גם על התנהגות הדיווה שלו - היא מילה תמציתית לסיכום יצירתו של האמן, שעסקה כמעט אך ורק בדימויים נוצריים ומיתולוגיים. בהתבסס על חסותה של משפחת בורגזה של רומא, הוא הצליח להתנתק מהשפעות מוקדמות, כמו שבט קאראצ'י של מולדתו בולוניה וקאראווג'ו עצמו, ולהגיע לסינתזה אלגנטית והרמונית של סגנונות קודמים.
התערוכה, שמתחילה בסקירה ביוגרפית, מבססת את רני כדמות סותרת, שהייתה גם דתית עמוקה וגם בעלת אמונות טפלות מאוד, אומר אקלרסי, רני, לדבריו, הוא כמו מהמר כפייתי שמרוויח היטב אך "איבד בערב את מה שהרוויח בבוקר" . המדונות של רני - שהשיקו מאות שנים של חיקויים, ומבקריו החריפים ביותר שסללו את הדרך לקיטש דתי - מיוצגות כאן עם איטרציות מלאות פאתוס, כולל Immaculate Conception (1627) שהושאלה מ"מוזיאון המטרופוליטן", בניו יורק. אבל זה הגוף הגברי, ולא פניה של הבתולה, שכעת משערים שהיוו את ההשראה הגדולה ביותר שלו.
המחקרשל גידו רני למשיח (1620) מושאל מהאוסף המלכותי בטירת וינדזור
צילום: © הוד מלכותו המלך צ'ארלס השלישי 2022
אקלרסי, שאומר שרני לא הראה סימנים חיצוניים לחיים רומנטיים ולא העמיק בחייו של הרווק הנצחי. אבל יצירות כמו רישומי הגיר האדום שלו של יופי גברי, כולל "מחקר ראש למשיח" (1620), שהוא בהשאלה מהאוסף המלכותי ב"טירת וינדזור", הן שאמורות למשוך יותר מכל את העין העכשווית. בשחזור הדינמי שלו על המיתוס של "היפומנס ואטלנטה" (בסביבות 1615-18. העבודה בגודל טבעי, שעברה לאחרונה טיפול שימור, מושאלת מהמוזיאון הלאומי "פראדו" במדריד, שיקיים באביב הבא תערוכת רני משלו, בה יחלקו כ-30 עבודות ליבה עם הסטדל (28 במרץ-9 ביולי 2023).
אקלרסי שילב בתוכנית ממצאים ותיאוריות חדשות, כולל הטיעון שיש לראות את "דוד עם ראש גוליית", ציור שנלקח לאחרונה בהשאלה מהמוזיאון לאמנויות יפה, באורליאן, בצרפת, כגרסת חתימה נוספת, ואולי הוא מוקדם יותר מאשר הגרסה במוזיאון "הלובר", שנחשבה עד זה מכבר ככזאת שהגיעה למקום הראשון.
השאלה יוצאת דופן מ"הלובר" משמשת כמרכז התערוכה ב-Allegory of the Union of Drawing and Painting (בסביבות 1625). הנעורים היפים המייצגים את הרישום ,מביטים בעיניה של העלמה הלבושה להפליא העומדת בציור. מדובר בתיאור הנדיר של רני של אהבה הטרוסקסואלית שהוא השילוב המושלם.
• Guido Reni: The Divine, "מוזיאון סטדל", פרנקפורט, 23 בנובמבר עד 5 במרץ 2023