כשהצייר נורמן קרטון (1908-1980) הציג את Hildring #625 (בסביבות 1954), בד אנכי עם מחוות אקספרסיביות, בביאנלה של וויטני ב-1955, הציור היה תלוי בין יצירות של עמיתים כמו גרייס הארטיגן, הנס הופמן, פרנץ קלין וג'ואן מיטשל . מאז הציור, שהוא בקנה מידה גדול לא הוצג לציבור. כעת הוא פונה לדוכן של גלריה "הוליס טגארט" מניו יורק, לצד יצירות של בני דורו: אלברט קוטין (1907-1980) ושילה אישם - כולן מיוצגות לאחרונה על ידי הגלריה "הוליס טגארט", ב"ארט מיאמי"
לעיזבונות של האקספרסיוניסטים המופשטים בני הדור הראשון, קרטון וקוטין, לא היה ייצוג בגלריה בארבעת העשורים שחלפו מאז מותם. ביחד, התוספת של גלריית "הוליס טגארט" של השלישייה הזו מהתקופה שלאחר המלחמה לאוסף שלה, משקפת את מטרתה להחיות את העניין בשוק ואת המחקר באמנים היסטוריים שהתעלמו מהם.
שילה אישם מציירת עם מברשת אוויר בוושינגטון הבירה, בתחילת שנות ה-70
צלם לא ידוע, באדיבות ארכיון שילה אישם, ניו יורק
"המשימה שלנו היא לקחת את האנשים האלה, שבאמת לא קידמו את עצמם ולא החזיקו מעמד בשוק כמו כמה מהשמות הגדולים האחרים, אבל ראויים שיסתכלו עליהם שוב בעין רעננה", אומרים גורמים ב"טגארט".
הגלריה מציגה שלוש יצירות של כל אמן ב-Art Miami (29 בנובמבר-4 בדצמבר). "טונדו" מופשט מאת אישם, A Lifeless Wave (1978), מראה את שליטתה הן בפורמט העגול והן בווריאציות צבע עדינות. שלושה קנבסים של קוטין מסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50 מדגימים את מיזוגם של קווים זורמים חופשיים עם רצועות צבע גסות. Hildring #625 של קרטון יוצג עם הקנבסים שלו משנות ה-50 וה-60.
שילה אישם, גל חסר חיים, 1978
באדיבות האמן, גלריה הוליס טגארט
אישם, שהוצגה בתערוכת יחיד נרחבת, חובקת קריירה בגלריה. בפברואר 2023, שילבה השפעות מגוונות כמו קליגרפיה סינית ובודהיזם. עבודותיה נמצאות בין היתר באוספים של "המוזיאון לאמנות מודרנית" (MoMA) בניו יורק, "הגלריה הלאומית לאמנות", "מוזיאון הירשהורן" ופארק הפסלים של "סמיתסוניאן", בוושינגטון הבירה.
אלברט קוטין, מס' 4, בסביבות 1950
באדיבות הוליס טגארט
קרטון היה צייר יליד אוקראינה, שעבד ב- Works Progress Administration בתחילת שנות ה-40 והציג תערוכות רבות בניו יורק ובפילדלפיה. הוא היה מחנך לאמנות במשך רוב חייו ולימד ב-New School.
קוטין, יליד בלארוס, למד אצל הנס הופמן והיה בין האמנים שנבחרו על ידי חבר השופטים להשתתף בתערוכת הרחוב התשיעית המפורסמת ב-1951, שנחשבת לתערוכה הראשונה של האקספרסיוניזם המופשט. עוד בחייו של קוטין, עבודתו הוצגה גם ב-MoMA, ב"גלריה הסטבל" ובספריית הקונגרס.
אלברט קוטין עם ציור, בסביבות 1958
צילום: האנק שולמן. זכויות יוצרים © האנק שולמן
"החוט המשותף הוא שהם אמנים מוכשרים במידה ניכרת בזמנם, שמיוצגים היטב בתערוכות חשובות, מיוצגים היטב על ידי גלריות חשובות ואחר כך, עם הזמן, די אבדו ונשכחו ", אומרים ב"טגארט". "הגלריה שלנו מתעניינת מאוד בחורים האלה, בכיסים הקטנים האלה בתולדות האמנות של אמריקה, במיוחד באקספרסיוניזם מופשט. הם חורים שצריך למלא. יותר מעניין אותנו לעשות את זה מאשר לרדוף אחרי השמות הברורים והחוזרים שרואים שוב ושוב".
שלושת האמנים הללו נעלמו מסיבות שונות. אישם שינתה לעתים קרובות סגנונות ועברה דירה, ולמרות שהיא הייתה מסורה למלאכתה, היציבות הכלכלית שלה גרמה לכך שהיא לא הייתה צריכה למכור עבודה כדי לתמוך בעיסוקה. "טגארט" מאמינים שקרטון וקוטין היו אנשים שקטים יותר, וקרטון נמנע מרשת Cedar Tavern המפורסמת, שבה נהגו להציג אקספרסיוניסטים מופשטים בולטים יותר.
נורמן קרטון בתערוכת יחיד שלו בגלריה מרתה ג'קסון, ניו יורק, 1958.
צילום מאת נורמן קרטון. באדיבות עזבון נורמן קרטון
"שנות ה-70 ושנות ה-60 המאוחרות לא היו שנים טובות לרוב האקספרסיוניסטים המופשטים", מוסיף ג'ייק קרטון, בנו של האמן. על העשורים שבהם אביו פנה להוראה. הוא אומר כי "היתה לו גם סלידה מעולם האמנות הממוסחר ההולך וגדל".
למרות שהמורשת של אישם, קוטין וקרטון דעכה, העניין ברגע ההיסטורי שלהם לא דעך. "אקספרסיוניזם מופשט הוא מורשת ארוכת טווח בתולדות האמנות האמריקנית, והיא תהיה לזמן מה", אומרים ב"טגארט", שרשימת הגלריה שלהם כוללת רבים מהחברים הבלתי מוערכים בתנועה זו, תחום התמקדות שגם הוא מונע בחלקו משיקולים מעשיים . "כשהשמות הגדולים, הופכים יקרים יותר ויותר, אנשים עדיין רוצים יצירות איכותיות מאותה תקופה של אמנים במחירים סבירים יותר", אומרים ב"טגארט".
"Art Miami 2022", 29 בנובמבר-4 בדצמבר, One Herald Plaza, מיאמי