בנישה מוצלת של המוזיאון של לונדון שוכן אחד האוצרות הגדולים ביותר שלו: ראש Mithras, שהתגלה רק כמה רחובות משם בשנת 1954. מיתרס היה אל הקשור לשמש ולפולחן טבח השור: ייתכן שמקורו באיראן של ימינו, אך במאה השלישית לספירה נוסד לכבודו מקדש בקצה הנגדי של האימפריה הרומית: מאחז גשום ליד התמזה, במה שיהפוך יום אחד לרובע הפיננסי של העיר לונדון.
ראש מיתרס הוא ניצול מאחד הגלגולים המוקדמים ביותר של בירת בריטניה. אבל הוא גם מייצג תקופת מפתח נוספת: ההשלכות של מלחמת העולם השנייה, כאשר המיתרס נחשף מרחובות זרועי מכתשים. ההרס הציע לארכיאולוגים חלון להציץ לעבר העתיק של העיר. הוא גם הציע הזדמנות לבנות מחדש את העיר לונדון, כולל יצירת מוזיאון חדש על חומת לונדון שהקיפה את העיר הרומית.
ב-4 בדצמבר, המוזיאון של לונדון יסגור את שעריו לאחר כמעט חצי מאה, ויפתח מחדש בשנת 2026 במיקום חדש במרחק של עשר דקות הליכה, בשוק סמיתפילד - שישנה את שמו למוזיאון לונדון. עתידו של הבניין משנת 1976 נותר לא ברור, ותוכניות ההריסה נתקלו בהתנגדות מקומית. לעומת זאת, 337 מיליון ליש"ט יושקעו בהפיכת חלקים נטושים של שוק סמית'פילד, כאשר שוק הפירות הוויקטוריאני בעל הכיפה הוא החלק המרכזי שלו.
"המוזיאון של לונדון קשור מאוד לשיקום לונדון לאחר מלחמת העולם השנייה", אומר פינבר וולי, מנהל התוכן של המוזיאון. "אז יש הרבה עצב לראות את זה מקרוב - גם אם זה יהפוך למשהו מרגש בסמית'פילד מרקט, שכולו היסטוריה חברתית".
במהלך החודשים הקרובים, 500,000 חפצים יוצאו מהאחסון ויארזו לדרך הקצרה. זה יכלול שפע של שרידים מודרניים; פבריס, שנסגר לאחרונה הוכרז כ"מועדון הלילה של המקום" של המוזיאון ו"Trump Baby Blimp" יוצגו באופן קבוע. הגלריות יוקדשו ללונדון התת-קרקעית - הממלכה הבלתי נראית של בוני ביוב וכבלי פס רחב העומדים לחי ליד לסת עם שרידים רומיים, כמו גם שרידים מגוונים של 20,000 תושבי לונדונים, אוכלוסיית צללים, מימי הרומאים ועד היום שחצו את סף חומות העיר העתיקה כדי לחיות את חייהם עם ההמון שמעבר.