אלחנדרו אראבנה, חתן פרס פריצקר שפיקח על הביאנלה לאדריכלות בוונציה 2016 כמנהלה האמנותי, והמשרד שלו אלמנטל הבטיחו את העבודה עבור מוזיאון הטחנה השאפתני לאמנות ב-2017, תוך שהם ניצחו הצעות מכמעט 500 שיטות לפרויקט שימור חוף היסטורי. טחנת קמח בדוחא, קטאר, תהפוך למוזיאון ברמה עולמית.
המוסד החדש והעצום לאמנות מודרנית ועכשווית ימוקם על הקורניש, טיילת על קו המים מול הנמל הישן של דוחא, ואמור להיפתח בדוחא בשנת 2030. הוא יהווה את הנקודה השלישית של "משולש מוזיאונים" הכולל את מוזיאון I.M. Pei. לאמנות אסלאמית, שהושלם ב-2008, והמסה רחבת הידיים שהיא המוזיאון הלאומי של קטאר של ז'אן נובל, שנפתח לקהל ב-2019.
נבנתה בשנת 1969, טחנת הקמח כוללת 64 ממגורות לעיבוד תבואות בטון שהאדריכל אלחנדרו אראוונה מעוניין לשמר, ואשר גם מבטיחות שהבניין מצויד להתמודד עם סופות חול ורעידות אדמה
© מוזיאוני קטאר
הבניין הראשי יכלול 80,000 מ"ר של שטח פנים, כולל 23,000 מ"ר שיוקדש לגלריות ולחללי תצוגה. השאר יכילו משרדים, בתי קפה, מעבדות שימור ומתקני חינוך. הפרויקט הרחב יותר מדבר על האופן שבו מוזיאונים מודרניים מגוונים את זרמי ההכנסה שלהם, עם גן ציבורי הממוקם לצד "כפר יצירתי" שיספק למבקרים סדנאות יצירה, חנויות, מסעדות ובתי קולנוע.
טחנת הקמח מתוארכת לשנת 1969 וכוללת 64 ממגורות בטון בהן עבדו תבואה; הוא עדיין היה בפעולה עד לשנות השמונים. ארוואנה אומר שהוא מרגיש "נוח שיש לו את המבנים הקיימים האלה לעבוד איתם". "אילוצים כגון אלה אינם דבר רע", הוא אומר. "הם יכולים להציע לנו רמזים כיצד להמשיך. אנחנו בהחלט לא רוצים להרוס אותם, לא מעט בגלל כמות האנרגיה שכבר נצרכה בבנייתם. אנחנו צריכים לרתום את זה".
הדמיה של הנוף האווירי של המוזיאון ברובע התרבות של דוחא
© מוזיאוני קטאר
חללים גמישים
בנוסף לבחינת הרכב הממגורות עצמן, אראבנה וצוותו משיגים הבנה טובה יותר של הגיאוגרפיה, האקלים, המסורות והתרבויות המקומיות. פרויקט מחקר מגוון זה יודיע כיצד הטחנה הופכת למוזיאון לאמנות עכשווית המלאה בסוג של חללים גדולים וגמישים שנחשבים כיום חיוניים במוסד עכשווי. "מה שבסיסי הוא ליצור משהו הפיך", אומראראבנה. "מה שעובד היום עבור מוזיאון אולי לא יעבוד בעתיד." תנאי המדבר הקשים של קטאר היו גם מרכיבים לחשיבה שלו. בתור יליד צ'ילה, הוא יודע לתכנן את הבלתי נמנע של אירועי מזג אוויר מוזרים כמו רעידות אדמה. "במדינה סיסמית, צריך שהמבנה של הבניין יהיה רחוק ככל האפשר ממרכזו", הוא מסביר. בתנאי מדבר, סופות חול וקרינה קיצונית הם גם גורמים שיש לטפל בהם. "השאיפה היא שהבניין יחזיק מעמד, וכדי לעשות את זה הוא צריך להתאים להקשר", הוא אומר. "אבל אנחנו גם רוצים שהמבקר ירגיש משתקף ומתפרש מהבניין הזה. אני רוצה ללכוד את הרגישות ותחושת הגאווה של החברה הזו. זה יהיה בניין רגוע".
הדמיה של חצר קטנה בכפר היוצר
© מוזיאוני קטאר
פרויקט זה הוא ועדת המוזיאון הראשונה של אלמנטל. אראבנה מאמין שזהו כוח; אם הצוות שלו חסר ניסיון מוסדי, אין להם דעות קדומות לגבי איך מוזיאון צריך להיות. "זה עוצר אותך לעקוב אחר מודלים של הפרדיגמה", הוא אומר. "באנו ללא משוא פנים לגבי אדריכלות מוזיאונים, וללא ידע אמיתי על האזור."
אלמנטל ידועה בעיקר כיוצרת מגיבה ומוטיבציה חברתית, ולא כמפיקה של מבנים מושכי תשומת לב. הם עבדו לעתים קרובות בהתנחלויות לא רשמיות בדרום אמריקה, ופיתחו דרכים לשיפור התנאים הקיימים של התושבים. הם זכו לתהילה עם פרויקטים כמו הקונספט של "חצי בית טוב", שבו נכס מגיע עם חלל ריק משותף שווה ערך שהדיירים יכולים להתרחב אליו בהדרגה.
הדמיה של התיאטרון באוויר הפתוח בכפר היוצר
© מוזיאוני קטאר
"ככל שאנו ממשיכים להמשיך בפרויקטים סביב דיור וקהילה ושדרוג שכונות עוני, אנחנו גם אוהבים להתמודד עם הפרויקטים הגדולים האלה, כדי לשמור על חידוד כלי העיצוב שלנו", אומר ארוואנה. "אנחנו חיים בעידן עירוני. אנשים רבים מהגרים לגור בערים. אנחנו צריכים לתמוך בהם, לשכן אותם, אבל גם לתת להם הזדמנויות ללמידה ופנאי. אני מאמין שערים נמדדות לפי מה שאתה יכול לעשות בהן בחינם. זו איכות חיים".