"זה חם, לח וקטן", היה סיכום אחד של אספנים בסינגפור כשנשאל אם המדינה יכולה להפוך להונג קונג החדשה, כלומר מרכז שוק האמנות הדומיננטי החדש באסיה. זה בהחלט עדיין חם ולח, אבל עכשיו גם רוחש מהתרגשות אמנות בזמן ש-Art SG שנדחה פעמים רבות, נפתח לקהל היום (עד 15 בינואר) במרכז הכנסים של מלון מרינה סנדס ביי המדהים.
בסינגפור היה פעם יריד אמנות, Art Stage Singapore, שהגיע לסיומו הלא מכובד ב-2019 כשהמארגנים סגרו ברגע האחרון. השנה, מייסדי הירידים מגנוס רנפרו, טים אצ'לס וסנדי אנגוס ערכו אירוע הרבה יותר גדול, הרבה יותר מרשים, אירוע שמשך את השמנת של סוחרי אמנות מכל העולם: 164 גלריות מ-35 מדינות.
היריד מתפרש על פני שתי קומות, מרכז את המשקלים הכבדים, כמו פייס וזווירנר, בקומה התחתונה, ומציב גלריות צעירות יותר בקומה השנייה. "זה הרגע של סינגפור", אומר רנפרו כשהיריד יוצא לדרך. והוא לא טועה. סינגפור נמצאת בין כמה מהכלכלות הבריאות ביותר באזור, עם צמיחה של +5% בתמ"ג באינדונזיה, בסביבות +4% בתאילנד, +3.5% במלזיה.
"כבר ראיתי כאן אספנים ממלזיה, אינדונזיה, קוריאה וסין היבשתית", אומר מרטין קלוסטרפלד, מנהל בגלריה Skarstedt, עם פתיחת היריד. מנהלי הון, משרדים משפחתיים ואנשים בעלי ערך גבוה עוברים יותר ויותר לסינגפור כשהיבשת מהדקת את אחיזתה בהונג קונג. "יש לי מספר לקוחות מסין והונג קונג שכבר עברו לכאן", מאשר סמי ליו מהגלריה Tabula Rasa מלונדון ובייג'ינג.
עם זאת, מציגים בוחנים את השוק ביריד, נוטים להביא מגוון אמנים - במקום לקיים מופעי יחיד - ובמחירים די צנועים. טובי קלארק מגלריה ויגו בלונדון מכר מיד דיוקן של האמן הדני הנדריק גודסק תמורת 15,000 אירו, צייר שכבר הראה בהצלחה במיאמי ביץ'. גלריית HdM (בייג'ינג, פריז, לונדון) מכרה שלושה ציורים עם פוקוס רך של ז'נג מנגצ'יאנג תמורת בין 5,000 ל-13,000 דולר. בקצה הגבוה, White Cube מכרה את Dein Goldenes Haar Margarete של אנסלם קיפר (1981) תמורת 1.2 מיליון אירו לאספן אינדונזי, אך מכירות רבות דיווחו על נטו של שש ספרות, למשל ציור מלא בגוון ורוד של קתרין ברנהרד שנמכר בכ-250,000 דולר בדיוויד זווירנר.
לגלריה בעלת השם של הסוחרת מהונג קונג הבלתי ניתנת לחיקוי, פרל לאם, יש תא בולט עם עיצובי קיר קליידוסקופיים שמציגים בצד אחד את מר דודל ומצד שני פיליפ קולבר, מצטלם בחביבות בסרבל. "זה הכל על ללכוד את הדור הצעיר, דור האינסטגרם", היא אומרת, "הם באים לצלם את זה, ואז אני מציגנ את אמני הגלריה שלי מאחור, אני יכולה להוביל אותם לזה".
"סינגפור היא ענק ישן, אבל כרגע היא עוסקת באפשרויות, עדיין קיימת אי ודאות לגבי כמה חשובה היא יכולה להיות", מציינת סברינה האנג מבן בראון, גלריה עם חללים בפאלם ביץ', הונג קונג ולונדון. למרות זאת רבים תומכים בעיר. כאות לחשיבותו ההולכת וגוברת, להמן מאופין מינה את קן טאן הסינגפורי, לשעבר בחברה של אסיה, למנהל. הוא יתבסס בסינגפור שם ינהל את המשרד. "בהשוואה להונג קונג, כאן יש לך מערכת אקולוגית עשירה, יש לך שטח, בתים גדולים וממשלה שתומכת מאוד באמנות", הוא אומר; "סינגפור היא המרכז של אסיה החדשה, המביטה לעבר אינדונזיה, מלזיה, וייטנאם ותאילנד."
אז הונג קונג מחוץ למשחק? בכלל לא, לפי רוב צופי היריד ש-The Art Newspaper שוחח איתם, גם אם מספר מציגים מצהירים שהם לא ישתתפו בארט באזל הונג קונג במרץ. "זה לא משחק סכום אפס", אומרת שאשה טיטמן, מנהלת ליהמן מופין בהונג קונג; "שני המרכזים צומחים". אמנם אין ספק שהעושר מועבר לסינגפור, אבל הגלריות ובתי המכירות הפומביות נשארו בהונג קונג.
מעמדה הפטור ממס עדיין משמעותי מאוד - במיוחד כאשר סינגפור העלתה את מס הסחורות והשירותים שלה ב-1 בינואר השנה, מ-7% ל-8%. למרות זאת, Art SG בהחלט העלה את המשחק של סינגפור לרמה הרבה יותר גבוהה. אז התשובה לשאלה, האם סינגפור היא הונג קונג החדשה? כנראה שלא, לפחות בעתיד הנראה לעין.