הקלה ברורה לגלריסטים כאשר יריד האמנות של לונדון נפתח להמונים, שבועות ספורים לאחר ההודעה כי ירידים אחרים בלונדון, Masterpiece ומהדורת הקיץ של אולימפיה, בוטלו.
המהדורה ה-35 של היריד, המתמקדת באמנות מודרנית ועכשווית ומתקיימת במרכז העיצוב העסקי של Islington (עד 22 בינואר), הייתה גדולה ומייצגת כתמיד. יותר מ-100 גלריות השתתפו והמדבקות האדומות ברחבי הדוכנים אישרו שהמכירות יצאו לדרך, אם כי לא בטירוף.
גם הסוחרים היו מרוצים מהרמה והאיכות של האספנים באירוע ה-VIP, עם דיווח על השתתפות בינלאומית חזקה ושמועות על "אספן יפני מיליארדר" שנפוצו.
התחלה מבטיחה בזמנים קשים
"זהו אחד מירידי האמנות הבודדים שבאמת מתמקדים באמנות בריטית מודרנית וזה עושה את זה היטב", אומר מארק גודמן, מנהל גלריית גודמן ביוהנסבורג ובלונדון, שמכרה את Conjunction XII של לין צ'אדוויק'ס במעל 100,000 ליש"ט ו'בריכת נייר' דיוויד הוקני במחיר דומה. "המציאות היא שעם הסגרים, הברקזיט והעלויות הגדלות של הייבוא, השוק המקומי עדיין בריא ועדיין יש מקום ליריד איכותי עם טווח מחירים רחב מאוד".
ואכן, העבודות הזמינות נעו בין 250 ל-250,000 ליש"ט עם כל השמות המוכרים שהקונים ציפו להם מהאירוע, כולל הנרי מור (שפסל שלו נמכר ב-40,000 ליש"ט ב-Thomas Spencer Fine Art) וקית' ווהן (שהציור שלו נמכר ב-100,000 ליש"ט בגלריה אוסבורן סמואל). עוד נתון מבטיח היה הדוכן שנמכר כולו של הגלריה של אליזבת שי באואר הלונדונית.
"יריד האמנות בלונדון מאוד ברור לגבי קהל הלקוחות והמטרה שלו, כך שנראה שהוא מסתדר טוב יותר באקלים הזה", אומרת סאלי קלמן, מגלריית קריין קלמן בלונדון, המתמחה ביצירות אירופאיות ואמריקאיות מהמאה ה-20 והייתה גם מציג קבוע ב-Masterpiece.
טניה בקסטר, מהגלריה בעלת אותו השם, מסכימה: "אני מרגישה שהמחירים לא מנופחים ושיש עסקאות טובות בקרב הסוחרים והאספנים". הדוכן שלה עשה מכירות רבות כולל יצירות של וויליאם סקוט ופיפ טוד-וורמות' מוורנאסי.
הרחק ממכירות, השותפות של היריד עם הגלריה ומוזיאון 'בן אורי' מלונדון בלטה, עם הצגת עבודות של קהילות יהודיות ומהגרים, כולל 'תיאטרון הגטו' (1920) מאת דיוויד בומברג, Mornington Crescent (2004) מאת פרנק אורבך והיצירה מעוררת המחשבה The Hand Made Map of the World, 2013, מאת האמן יליד הרפובליקה הדומיניקנית, תם ג'וזף. "הסיבות מאחורי ההגירה יהיו שונות עבור יחידים וקהילות, אבל החוויה בפועל בעת ההגעה זהה מאוד", אומר מנהל המוזיאון, דיוויד גלסר, שמוסיף כי השותפות עם היריד תחשוף את האוסף ל"אלפים".
גישות רעננות לאירוע מבוסס
בעוד שהיריד מוערך בבירור עקב עקביותו, תוספות חדשות לתוכנית ולפריסה עזרו לו להרגיש רלוונטי. "אספנים ומבקרים מחפשים דרכים חדשות וחדשניות לצפות באמנות ולעסוק בה ואנחנו מבטיחים שהיריד יישאר עדכני ומשקף את הנעשה בשוק", אומרת מנהלת היריד שרה מונק.
חלק חדש, Encounters, שאצר פריל בהרמן ונועד להציג גלריות חדשות היה משכנע במיוחד. תצוגה בולטת של עבודות של ארבעה אמנים מאפריקה (זה היה צריך להיות חמישה אבל עבודות של האמן הקמרוני מוזס מוס התעכבו בגבול) שהוצגה על ידי ג'נט ראדי שלטה בכניסה, שלוש מהן נמכרו עד סוף היום השני ( שניים של האמן הניגרי אפן סגון, וכולם מתומחרים בין 1,500 ל-9,000 ליש"ט).
"לאחר שפעלנו בעיקר באינטרנט במהלך הקורונה, רצינו לחזור ליריד פיזי, ויריד האמנות של לונדון שהוקם היטב בשוק הבריטי נראה הזדמנות מצוינת עבורנו לפגוש אספנים חדשים בחיים האמיתיים", אומר ראדי.
גם עבודות דיגיטליות היו נוכחות יותר השנה בשל תערוכת NFT Observing the Human' בשיתוף עם השותף הדיגיטלי החדש של היריד, Artscapy, וכמה הרצאות רלוונטיות, בעיקר "Women artists [are] shaping the Metaverse", בראשות ברוק תיס מ- Harper's Bazaar, ושיחות של "העתיד של השקעות NFT" בראשות גארת' פלטשר, ממכון סותבי'ס.
מדור הפלטפורמה של היריד שאצרה היסטוריונית האמנות רות מילינגטון ניסה גם להציע פרספקטיבה רעננה, על ידי קריאת תיגר על תפיסות מסורתיות של המוזה כישות חסרת אונים.
הנתונים הסופיים עדיין לא הגיעו, אבל יריד האמנות של לונדון נראה סימן מבטיח בתוך נוף ירידים מדאיג אחר בלונדון.